היום, אני הולכת לספר לכם על מהפכה. מהפכה של תקשורת - מהפכה מדעית של התבוננות. יחד עם המהפכה הזו אנו הופכים לחברים הטובים ביותר של הכלב, ואנו מתחילים באמת לראות כלבים כפי שמגיע להם להיראות: כחברים הכי טובים שלנו. אתם תראו כיצד אילוף כלבים יכול לשפר את מערכות היחסים שלכם, ולא רק עם כלבים. הכלים והידע כבר ברשותינו וזה קורה בכל רחבי העולם. אז תארו לכם את התמונה הבאה: אתם חוזרים הביתה, לאחר יום ארוך בעבודה, בוס מעצבן, פקק תנועה שאינו נגמר, וכשאתם מגיעים הביתה, מקום המפלט שלכם, אתם פותחים את הדלת ובמקום לקבל את הרגע הזה של שקט ושלווה - הכלב שלכם תוקף אתכם בכניסה, קופץ עליכם, נובח ומנתר ואוהב אתכם עד מוות - לא דרך מהנה לקבל את פנינו, נכון? אז כיצד אנחנו מגיבים? האם אנחנו מתעצבנים? צועקים? מרימים ברך? והדרך בה אנחנו מגיבים – מתוך חוסר סבלנות, כעס או תפיסה מוטעית – היא מובנת. תפיסה מוטעית כיוון שרוב העולם רואה את ה"התנהגויות הבלתי רצויות" של הכלב כהתנהגויות מבוססות דומיננטיות מאבקי כח בהן הכלבים מנסים לקחת פיקוד ולנהל אותנו. מתוך הפרשנות המוטעית הזו של התנהגות הכלבים אנחנו, אוהבי הכלבים, שוכנענו שמערכת היחסים עם הכלב שלנו מבוססת על מאבקי כח, ושלרווחת הכלב שלנו עלינו לנצח במאבק, על ידי טיפול אסרטיבי בחברים הטובים ביותר שלנו. היה עלינו להעניש אותם, להכניע אותם, לצעוק עליהם ואפילו לפגוע בהם בשם האילוף. פלא, אלי! שבי ארצה טובה! זאת פלא. כשמה כן היא. למרות שהיא כלבת פלא, אפילו את פלא היה צריך ללמד שישנה דרך טובה יותר להראות ולקבל חיבה מאשר לקפוץ עלי. אני אוהבת שהיא נירגשת לראות אותי אבל אני לא אוהבת להיות מותקפת, אפילו כשזה מתוך אהבה. אז היא למדה שהדרך הטובה ביותר לקבל את תשומת הלב שהיא רוצה, היא לבוא, לשבת מולי ולחכות. ובנוסף היא למדה שתשומת הלב שווה את הצפייה. פלא, טובה! הנקודה היא, שכולנו צריכים לדעת טוב יותר, המדע הוכיח לנו את זה לפני עשורים – כלבים אינם יצורים המונעים מדומיננטיות! אז למה אנחנו ממשיכים לאלף אותם כאילו הם כאלה? ועדיין חלקנו לא אוהבים שיערות כלבים על הספה שלנו ורוצים שהכלב לא יישב עליה. עלינו להבין שכאשר כלב יושב על ספה, הוא עושה זאת לא כי זה מייצג איזה אידאל של שליטה, או מייצג דומיננטיות כלפי הסלון שלנו, אלא כיוון שזה המקום הכי נוח לרבוץ בו. זו הסיבה שקניתם את הספה מלכתחילה! אז ברגע שאנו מבינים שהכלב רק רוצה מקום נוח וחם לנוח בו לצידנו, (פלא, למקום!) (טובה!) אנחנו יכולים ללמד את הכלב ולחזק את הכלב, לתגמל את הכלב על כך שהוא משתמש במקום הנחמד, החם, הרך והנוח הזה כדי לנוח עליו לצידנו. כלבים צריכים חוקים וגבולות אבל כיצד אנחנו עושים זאת? ישנה דוגמא נהדרת בה משתמשת בהיביוריסטית הכלבים, קאת'י סדאו, על מנת להסביר מה לרוב קורה כאשר אנשים מנסים להציב גבולות: נניח שאתם צריכים להגיע לאנשהו, אז אתם קוראים למונית, קופצים פנימה, סוגרים את הדלת, חוגרים חגורה ואומרים לנהג: "אל תיקח אותי לתל אביב, וגם אל תיקח אותי לירושלים, ואל תיקח אותי לחיפה". אתם חושבים שלנהג המונית יהיה שמץ של מושג לאן אתם רוצים שיקח אתכם? כמובן שהשאלה המובנת מאליה של הנהג תהיה: "לאן אתה רוצה ליסוע"? וכלבים הם בדיוק כאלה, הם רוצים שנגיד להם מה אנחנו רוצים שיעשו, למעשה הם מחכים נואשות להכוונה שלנו. זה כל כך קל כשאנחנו אומרים לאנשים מהו הדבר שאנו רוצים, ואז אנו מקבלים את מה שאנחנו רוצים. אנשים אינם שונים: יש לי חברה, ואני לא הולכת להזכיר שמות, אבל היה לה חבר, והם יצאו יחד כשנה בערך וזה התחיל להיות רציני אך לבחור הייתה תכונה אחת ששיגעה אותה: לבחור הייתה את היכולת המופלאה להתעלם לחלוטין מבית מבולגן. זאת אומרת, ערמות של כביסה בכל מקום, כלים גולשים מגדות הכיור, שטויות על השולחן – עבודות הבית. זה שיגע אותה, והם נהגו לריב על זה כל הזמן. ואז, עייפה מלריב, היא החליטה לנסות גישה שונה. שלי. אז היא החלה ללכוד התנהגויות אותן רצתה שהוא יישמר, דברים קטנים בהתחלה. כשהוא שם את הגרביים שלו בסל הכביסה, כשהוא שטף כוס אחת. היא תיגמלה את ההתנהגויות הללו עם דברים שהוא אהב: חיבוק, סרט, כל דבר שעשה אותו שמח. בהדרגה הבית נעשה נקי יותר ופחות מבולגן וזה היה נהדר! אבל מה שהיה באמת מדהים בעיניה זו ההשפעה שהייתה לכך על מערכת היחסים שלהם. היא החלה לשים לב לדברים שעשה נכון, והחלה לחבב אותו יותר. היום הם נשואים באושר. והבוגרים שלנו בבית הספר לאילוף מרקר טרייניג כאן בישראל, בניהולה של נובי כרמל, יעידו אותו הדבר: כיצד ללמוד לאלף כלבים שינה לגמרי את הפרספקטיבה שלהם, לא רק בעולם אילוף הכלבים אלא בכל מקום: מערכות היחסים שלהם עם בני זוגם, ההורים שלהם, השכנים שלהם, הילדים שלהם. הם הפסיקו לחפש איפה כולם טועים, והחלו לראות את הדברים שנעשו נכון. וזה הטריק למעשה: להתמקד בהתנהגות שאתם רוצים לשמר ולעודד ואז לעזור לפרט - לא משנה אם זה כלב, בן אדם, או כל יצור חי - ללמוד להציע אותה. בזה עוסקת המפהכה: לעזור להם ללמוד. נשמע פשוט בתאוריה, נכון? אבל מה עם המקרים הקיצוניים? בואו נחזור לכלבים. ישנה דוגמה נפוצה שקורית בבתים רבים: בוואו ניקח כלבה בת עשרה חודשים, גולדן רטריוורית מעורבת, "קיילה". קיילה היא כלבת הבית הממוצעת: שמחה לתשומת לב, אוהבת שמלטפים אותה, נהדרת עם ילדים. הבעיה עם קיילה מתחילה כאשר יש אוכל או עצמות בסביבה. מתי שמישהו מתקרב אליה ולעצם שלה, הכלבה נכנסת למתח ומגרגרת. לפי מה שהובילו אותנו להאמין, על מנת לקחת פיקוד על כלב מגרגר ולשלוט בסיטואציה, היה עלינו להעניש אותו בכל פעם שהתנהגות כזו התרחשה. היה עלינו להרים את קולנו, היה עלינו לצעוק: "די קיילה, כלבה רעה!". אבל האם קיילה היא כלבה רעה? האמת היא שהיא פשוט כלבה מפוחדת, מבועתת מהאפשרות שמישהו עלול לקחת את האוכל או את העצמות שלה. בעבר היינו מענישים על הגרגור, הסימפטום למעשה, אבל במרקר טריינינג אנו רוצים לטפל בגורם לבעיה, ברגש שנמצא מאחורי ההתנהגות. אם קיילה הייתה יכולה לדבר בשפה שלנו, זה היה קל – "היי, קיילה, אין לך ממה לדאוג, אנחנו לא הולכים לקחת לך את הדברים, הכל בסדר!" – אבל היא לא יכולה. אז בואו נתקשר איתה בדרך אותה היא תבין. בואו נלמד אותה שאין לה ממה לפחד. נשתמש בהתניה קלאסית כדי ללמד את קיילה שבכל פעם שאנו מתקרבים אליה ולעצמות שלה, אנחנו נותנים לה דברים טובים. דברים טובים קורים ואנחנו לא לוקחים שום דבר. במהרה קיילה תתחיל לצפות לכך שנתקרב אליה, והגרגור יעלם. אבל הכי חשוב – גם הפחד. כמה זה קל כשעושים את זה נכון. זה כל כך פשוט ללא שימוש בכח. זה הגיון פשוט, זה כל כך מובן מאליו. אז למה אנחנו עדיין משתמשים בכח כשיטה לאילוף כלבים? האמת היא – חוסר ידע ואמונות שווא לגבי מה באמת מניע כלבים. וזה הדבר שכולנו פה כדי לשנות. העניין עם כלבים הוא שהם לומדים כל הזמן, הם לומדים מאיתנו ועלינו. ואם הם מראים את היכולות המדהימה הזו ללמוד, האם אין זאת מחובתינו לקחת אחריות וללמד אותם כהלכה? המהפכה שלנו כבר בעיצומה. אוהבי כלבים בכל רחבי העולם מצאו דרך טובה יותר, דרך לבסס תקשורת מועילה עם הלומד שלנו, לקרוא את שפת הגוף שלו, להיתמך במחקרים מדעיים שעוזרים לנו להבין כלבים בצורה טובה יותר, בכדי שנוכל לעזור להם להבין אותנו בצורה טוב יותר. ועבור אלו שמצאו את הדרך הזו, התוצאות מדהימות! החלום של להחזיק כלב בבית שלנו הפסיק להיות סיוט – לא צריך יותר להיות "מנהיג הלקה" הדרוך שלעד עסוק במאבק על שליטה. הוא הביא שלווה ואהבה בחזרה אל תוך ביתנו, בצורה שרק כלבים יכולים. המהפכה נמשכת ברגעים אלו. יש לנו את הכלים והידע. אתם יכולים להתחיל לעשות זאת בעצמכם. עם בן הזוג שלכם, הכלב שלכם, הילד שלכם. תתחילו בקטן ואתם תראו שינוי גדול מתרחש. הכלבים שלנו ראויים לכך. וכך גם אנחנו. תודה רבה.