סאלאם עליכום. (שלום לכם).

ברוכים הבאים לדוחה.

אני אחראי לאבטחת המזון של המדינה.

זו משימתי לשנתיים הבאות,

לתכנן תוכנית אב מקיפה,

ואז ליישמה ב 10 השנים הבאות --

כמובן, עם אנשים נוספים רבים.

אך קודם, עלי לדבר אתכם על סיפור, שהוא הסיפור שלי,

על סיפורה של מדינה זו שבה אתם נמצאים היום.

וכמובן, רובכם סעדתם שלוש ארוחות היום,

וככל הנראה תמשיכו לעשות כן לאחר האירוע הזה.

אז תחילה, מה הייתה קטאר בשנות ה-40?

היינו 11,000 אנשים בקירוב שחיו כאן.

לא היו מים. לא הייתה אנרגיה, לא נפט,
לא מכוניות, לא מזה ולא מזה.

רוב האנשים שחיו כאן

חיו בכפרי החוף מדיג

או שהיו נוודים ששוטטו במרחב
בחיפוש אחר מים.

דבר מהפאר שאתם רואים היום לא היה קיים אז.

בלי ערים כמו שאתם רואים היום בדוחה או דוביי או
אבו דבי או קוואייט או ריאד.

זה לא שלא יכלו לפתח ערים.

לא היו שם משאבים לפתח.

ואתם יכולים לראות שתוחלת החיים גם הייתה קצרה.

רוב האנשים מתו סביב גיל 50.

בואו נתקדם לפרק ב': עידן הנפט.

1939, זה היה כשגילו נפט.

אך לרוע המזל, הוא לא ממש נוצל מסחרית במלואו

עד לאחר מלחמת העולם השניה.

מה זה עשה?

זה שינה את פני המדינה הזו, כפי שאתם מסוגלים היום לראות ולהעיד.

זה גם הכריח את כל אותם האנשים ששוטטו במדבר --

שחיפשו אחר מים ומזון,

וניסו לטפל בעדריהם -- להתיישב בערים.

אתם עלולים לחשוב שזה מוזר

אך במשפחתי יש לנו ניבים שונים.

הניב של אימי כל כך שונה מהניב של אבי,

ואנו בסה"כ כ 300,000 איש באותה ארץ.

ישנם בערך חמישה או שישה ניבים
במדינה זו בשעה שאני מדבר אתכם.

מישהו ישאל, "כיצד? איך זה יכול לקרות?"

כי היינו פזורים בארץ.

לא יכולנו לחיות בצפיפות משום שפשוט לא היו משאבים.

וכשבאו המשאבים, נפט,

התחלנו לבנות את הטכנולוגיות היפות האלו

ולקבץ אנשים יחדיו מפני שנזקקנו לריכוזי אוכלוסין.

אנשים החלו להכיר אלה את אלה.

ושמנו לב שישנם הבדלים אחדים בניבים.

אז זהו פרק ב': עידן הנפט.

בואו נסתכל על היום.

זהו כנראה קו הרקיע שרובכם מכירים בדוחה.

ומה גודל האוכלוסיה היום?

1.7 מיליון אנשים.

זה בפחות מ- 60 שנים.

הגידול הממוצע בכלכלה שלנו הוא בערך 15%
לחמש השנים האחרונות.

תוחלת החיים עלתה ל- 78.

צריכת המיים עלתה ל- 430 ליטרים.

וזו בין הגבוהות בעולם.

ממחסור מוחלט במים

עד לצריכת המים הגבוהה ביותר,
גבוה מכל אומה אחרת.

איני יודע אם זו הייתה תגובה למחסור המים.

אך מה מעניין בסיפור שעתה סיפרתי לכם?

המעניין הוא שאנו מוסיפים לגדול

15% כל שנה לחמש השנים האחרונות ללא מים.

זה היסטורי. 
זה מעולם לא קרה בעבר.

ערים נמחקו לחלוטין מפאת מחסור במים.

זו היסטוריה שנעשית באזור הזה.

לא רק ערים שאנו בונים,

אלא ערים עם חלומות ואנשים 
שמקווים להיות מדענים, רופאים.

תבנה בית יפה, תביא אדריכל, תכנן לי בית.

אנשים אלה מתעקשים שזהו
מרחב מחיה מעשי, כשלא כך היה.

אך כמובן, בעזרת טכנולוגיה.

לברזיל יש 1,782 מילימטרים של גשם בשנה.

לקטאר 74, ולנו יש את קצב הגידול ההוא.

השאלה היא איך.

איך יכולנו לשרוד את זה?

אין לנו מים בכלל.

בפשטות - בזכות המכונה הענקית, הבהמתית הנקראית התפלה.

אנרגיה היא מרכיב המפתח פה.
היא שינתה הכל.

היא הדבר הזה שאנו שואבים מהאדמה, 
אנו שורפים אותו בטונות,

סביר להניח שרובכם השתמשתם בו בבואכם לדוחה.

ובכן זה האגם שלנו, אם אתם מצליחים לראות אותו.

הנה הנהר שלנו.

כך התאפשר לכם להשתמש וליהנות ממים.

זו הטכנולוגיה הכי טובה שהאזור הזה היה יכול להשיג: התפלה.

ובכן מה הסכנות?

אתם דואגים הרבה?

הייתי אומר, אם תסתכלו אולי על עובדות בעולם,

תבינו, מן הסתם שעלי לדאוג.

יש ביקוש ההולך וגובר, אוכלוסיה גדלה.

נעשינו לשבעה מיליארד רק לפני מספר חודשים.

והמספר הזה גם דורש אוכל.

וישנן הערכות שנהיה תשעה מיליארד עד 2050.

ובכן מדינה שאין לה מים

צריכה לדאוג למה שקורה מעבר לגבולותיה.

ישנם גם הרגלי אכילה משתנים.

עקב עלייתם למעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר,

הם שינו גם את תזונתם.

הם התחילו לאכול יותר בשר וכן הלאה וכן הלאה.

מאידך גיסא, ישנן ירידות בתנובה

עקב שינוי אקלים ובעקבות משתנים אחרים.

ולכן מישהו באמת צריך להתעורר לאור המשבר המתהווה.

זה המצב בקטאר, למי שאינו יודע.

יש לנו רק יומיים בלבד של מי מאגרים.

אנו מייבאים 90% מהמזון שלנו,

ואנחנו מעבדים פחות מאחוז אחד מאדמותנו.

המספר המוגבל של החקלאים שלנו

נדחפו אל מחוץ לעיסוקיהם החקלאיים

כתוצאה ממדיניות השוק הפתוח
והכנסת המתחרים הגדולים, וכולי, וכולי.

אז אנחנו גם מתיצבים אל מול סיכונים.

סיכונים אלה משפיעים במישרין
על יכולת קיומה של אומה זו והמשכיותה.

השאלה היא, האם ישנו פתרון?

האם ישנו פתרון בן קיימא?

אכן קיים.

שקף זה מסכם אלפי ניירות של מסמכים טכנים

עליהם עמלנו בשנתיים האחרונות.

הבה נתחיל במים.

אז אנו יודעים היטב -- הראתי לכם מוקדם יותר --
שאנחנו זקוקים לאנרגיה הזו.

ואם נזדקק לאנרגיה, איזה סוג של אנרגיה?

אנרגיה מתכלה? דלק מאובנים?

או האם עלינו להשתמש במשהו אחר?

האם יש לנו יתרון יחסי
בניצול סוג אחר של אנרגיה?

אני מניח שרובכם כבר מבינים שיש לנו: 300 ימי שמש.

ולכן ננצל אנרגיה מתחדשת זו לייצור
המים להם אנו זקוקים.

וכנראה ניתן ל- 1800 מגוואט של מערכות סולריות

ליצר 3.5 מיליון קוב מים.

וזה הרבה מים.

המים האלה ילכו לחקלאים,

והחקלאים יוכלו להשקות את יבולם

ואז הם יוכלו לספק לחברה אוכל.

אך כדי לשמר את הקו האופקי --

כי אלה הם הפרוייקטים, אלה המערכות שאנו נספק --

עלינו לפתח את הקו האנכי:

טיפוח מערכות, השכלה גבוהה, מחקר ופיתוח,

תעשיות, טכנולוגיות, לייצר טכנולוגיות
לישום ושוקי קצה.

אך מה שמאחד את כל זה,
מה שמאפשר אותו, זו חוקה, מדיניות, פיקוח.

בלי אלה לא נוכל לעשות כלום.

ובכן זה מה שאנחנו מתכננים לעשות.

תוך שנתיים אנו מקווים להשלים תוכנית זו

ולהביאה לביצוע.

יעדנו הוא להיות עיר מילניום, ממש כמו ערי מילניום רבות שקיימות:

איסטנבול, רומא, לונדון, פריס, דמשק, קהיר.

אנו רק בני 60, אך רוצים לחיות לעד

כעיר, לחיות בשלום.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)