WEBVTT

00:00:07.366 --> 00:00:11.939
כמה פעמים הפזמון חוזר בשיר האהוב עליכם?

00:00:11.939 --> 00:00:16.572
וקחו רגע לחשוב, כמה פעמים הקשבתם לו?

00:00:16.572 --> 00:00:21.519
הסיכויים הם ששמעתם את הפזמון
חוזר עשרות אם לא מאות פעמים,

00:00:21.519 --> 00:00:25.239
וזה לא רק שירים פופולריים
במערב שחוזרים הרבה.

00:00:25.239 --> 00:00:30.792
חזרה היא תכונה שמוזיקה
מתרבויות מסביב לעולם נוטה לחלוק.

00:00:30.792 --> 00:00:34.455
אז, למה מוזיקה מסתמכת בכבדות על חזרה?

00:00:34.455 --> 00:00:39.937
חלק אחד של התשובה מגיע ממה
שפסיכולוגים קוראים לו אפקט החשיפה.

00:00:39.937 --> 00:00:44.084
בקיצור, אנשים נוטים להעדיף דברים
שהם היו חשופים אליהם בעבר.

00:00:44.084 --> 00:00:48.135
לדוגמה, שיר נשמע ברדיו
שאנחנו לא ממש אוהבים,

00:00:48.135 --> 00:00:51.421
אבל אז שאנחנו שומעים
את השיר בחנות המכולת, בקולנוע

00:00:51.421 --> 00:00:53.606
ושוב בפינת הרחוב.

00:00:53.606 --> 00:00:56.311
במהרה, אנחנו מתופפים לקצב, שרים את המילים,

00:00:56.311 --> 00:00:58.555
אפילו מורידים את השיר.

00:00:58.555 --> 00:01:02.135
אפקט החשיפה הזה עובד לא רק על שירים.

00:01:02.135 --> 00:01:06.164
הוא גם עובד על כל דבר
החל מצורות למודעות בסופרבול.

00:01:06.164 --> 00:01:10.016
אז, מה הופך חזרה לכל כך נפוצה במוזיקה?

00:01:10.016 --> 00:01:14.505
כדי לבדוק, פסיכולוגים ביקשו מאנשים
להאזין ליצירות מוזיקליות

00:01:14.505 --> 00:01:16.960
שנמנעו מחזרה מדוייקת,

00:01:16.960 --> 00:01:20.281
הם שמעו חלקים מהיצירות האלו
או בצורה המקורית שלהן,

00:01:20.281 --> 00:01:24.623
או בגירסה ששונתה דיגיטלית לכלול חזרה.

00:01:24.623 --> 00:01:26.675
למרות שהגרסאות המקוריות הולחנו

00:01:26.675 --> 00:01:29.726
על ידי כמה מהמלחינים
הכי מוערכים במאה ה 20,

00:01:29.726 --> 00:01:33.984
והגרסאות עם החזרה
הורכבו על ידי עריכת סאונד בכוח,

00:01:33.984 --> 00:01:38.647
אנשים דרגו את הגרסאות עם החזרה
כמהנות יותר, מעניינות יותר

00:01:38.647 --> 00:01:43.250
ושיותר הגיוני שהולחנו
על ידי אמנים אנושיים.

00:01:43.250 --> 00:01:45.718
חזרה במוזיקה היא מאד מושכת.

00:01:45.718 --> 00:01:48.894
חשבו על הקלאסיקה של החבובות, "מהנה מהנה."

00:01:48.894 --> 00:01:49.979
אם שמעתם אותה בעבר,

00:01:49.979 --> 00:01:53.181
כמעט בלתי אפשרי אחרי שאשיר, "מהנה מהנה,"

00:01:53.181 --> 00:01:56.547
לא להשיב, "דו דו דו דו דו ."

00:01:56.547 --> 00:01:58.451
חזרה מחברת כל חלק של המוזיקה

00:01:58.451 --> 00:02:02.092
בצורה בלתי נמנעת לחלק
הבא של המוזיקה שאחריו.

00:02:02.092 --> 00:02:06.122
אז כשאתם שומעים כמה תווים,
אתם כבר מדמיינים מה בא הלאה.

00:02:06.122 --> 00:02:08.366
המוח שלכם שר יחד בצורה לא מודעת.

00:02:08.366 --> 00:02:11.609
ובלי לשים לב, אתם אולי תתחילו לזמזם בקול.

00:02:11.609 --> 00:02:15.383
מחקרים עדכניים הראו שכשאנשים
שומעים מקטע מוזיקה חוזר,

00:02:15.383 --> 00:02:18.287
יש יותר סיכוי שינועו או יתופפו יחד איתו.

00:02:18.287 --> 00:02:22.630
חזרה מזמינה אותנו
לתוך המוזיקה כמשתתפים דמיוניים,

00:02:22.630 --> 00:02:25.081
במקום כמאזינים פסיביים.

00:02:25.081 --> 00:02:26.622
המחקרים גם הראו

00:02:26.622 --> 00:02:30.410
שמאזינים מטים את תשומת הלב
שלהם בין חזרות מוזיקליות,

00:02:30.410 --> 00:02:34.136
מתמקדים על פנים שונים
של הצליל בכל האזנה חדשה.

00:02:34.136 --> 00:02:36.970
אתם אולי תשימו לב למלודיה
של ביטוי בפעם הראשונה,

00:02:36.970 --> 00:02:41.971
אבל כשהוא חוזר, תשומת הלב שלכם
נעה לאיך הגיטריסט משנה את גובה הצליל.

00:02:41.971 --> 00:02:46.183
זה גם קורה בשפה,
עם משהו שנקרא רוויה סמנטית.

00:02:46.183 --> 00:02:48.984
חזרה על מילה כמו אטלס אד נאוסאם

00:02:48.984 --> 00:02:52.002
יכולה לגרום לכם להפסיק לחשוב משמעות המילה,

00:02:52.002 --> 00:02:57.073
ובמקום להתמקד בצלילים:
הדרך המוזרה בה ה "ל" בא אחרי ה"ט."

00:02:57.073 --> 00:03:00.086
בדרך זו, חזרה יכולה לפתוח
עולם חדש של צלילים

00:03:00.086 --> 00:03:02.853
שלא זמינים בהאזנה ראשונה.

00:03:02.853 --> 00:03:07.203
ה"ל" שאחרי ה"ט" אולי
לא רלוונטי אסטטית ל "אטלס,"

00:03:07.203 --> 00:03:11.492
אבל לגובה הצליל של הגיטריסט
יכולה להיות חשיבות הבעתית קריטית.

00:03:11.492 --> 00:03:13.960
אשליית הנאום לשיר לוכדת איך פשוט

00:03:13.960 --> 00:03:17.639
חזרה על משפט מספר פעמים
מסיטה את תשומת הלב של המאזינים

00:03:17.639 --> 00:03:20.690
לגובה הצליל ולמקצב של הצליל,

00:03:20.690 --> 00:03:22.371
כך שהשפה המדוברת החוזרת

00:03:22.371 --> 00:03:26.144
מתחילה למעשה להישמע 
כמו שירה.

00:03:26.144 --> 00:03:29.185
אפקט דומה מתרחש עם קטעים אקראיים של צליל.

00:03:29.185 --> 00:03:33.430
אנשים ידרגו קטעים אקראיים
שהם שמעו בלולאה חוזרת

00:03:33.430 --> 00:03:37.624
כיותר מוזיקלים מקטעים אקראיים
שהם שמעו פעם אחת.

00:03:37.624 --> 00:03:41.181
חזרה מעלה סוג של כיוון לצליל

00:03:41.181 --> 00:03:46.063
שאנחנו חושבים עליו באופן ברור כמוזיקלי,
כשאנחנו מקשיבים למוזיקה,

00:03:46.063 --> 00:03:49.632
מתחברים בדמיון עם התו שעומד להיות מנוגן.

00:03:49.632 --> 00:03:54.150
צורה זו של הקשבה מתקשרת
לרגישות שלנו לתולעי אוזניים מוזיקליות,

00:03:54.150 --> 00:03:56.660
שם קטעים של מוזיקה חופרים לתוך ראשנו,

00:03:56.660 --> 00:04:00.089
ומנגנים שוב ושוב כאילו הם תקועים על חזרה.

00:04:00.089 --> 00:04:03.109
מבקרים הרבה פעמים
מתביישים מהחזרה של מוזיקה,

00:04:03.109 --> 00:04:05.382
ומוצאים אותה ילדותית ורגרסיבית,

00:04:05.382 --> 00:04:09.752
אבל חזרה, הרחק מבושה,
היא למעשה תכונה מרכזית

00:04:09.752 --> 00:04:14.109
שמדגישה את סוג החוויה
שאנחנו חושבים עליה כמוזיקלית.