כמו שהסיפור הולך, הקלע האגדי ווילאם טל

הוכנס בכוח לאתגר אכזרי על ידי אדון מושחת.

הבן של וויליאם היה אמור להיות מוצא להורג

אלא אם וויליאם יוכל לירות בתפוח על ראשו.

וויליאם הצליח, אבל בואו נדמיין
שתי גרסאות לסיפור.

בגרסה הראשונה,

האדון שוכר פושע שיגנוב
את הקשת האמינה של וויליאם.

אז הוא נאלץ לשאול קשת נחותה מאחד האיכרים.

עם זאת, הקשת המושאלת לא מכוונת בשלמות,

ווויליאם מגלה שיריות האימון שלו

מאוגדות בפיזור צמוד מתחת לבול.

למרבה המזל, יש לו זמן לקזז
את הסטיה לפני שזה מאוחר מדי.

גרסה שתיים:

ווליאם מתחיל לפקפק בכישורים שלו
בשעות הארוכות לפני האתגר

והיידים שלו מפתחות רעד.

יריות האימון שלו עדיין מקובצות סביב התפוח

אבל בתבנית אקראית.

לפעמים, הוא פוגע בתפוח,

אבל עם הרעד, אין ביטחון בפגיעה.

הוא חייב להרגיע את היד העצבנית שלו

ולהחזיר את הודאות לכיוונון שלו
כדי להציל את בנו.

בלב כל הוריאציות האלו
ישנם שני תנאים שבשימוש נפוץ לחילופין:

דיוק ומהימנות.

האבחנה בין השניים

היא למעשה קריטית להרבה אתגרים מדעיים.

דיוק אומר כמה קרוב
אתם מגיעים לתוצאה הנכונה.

הדיוק שלכם משתפר עם כלים שמכויילים נכון

ושאתם מאומנים היטב בשימושם.

מהימנות, מצד שני,

היא העקביות בה אתם מקבלים
את התוצאות בשימוש באותה שיטה.

המהימנות שלכם משתפרת
עם כלים עדינים יותר

שדורשים פחות הערכה.

הסיפור על הקשת הגנובה
היה על מהימנות בלי דיוק.

וויליאם קיבל את אותן תוצאות שגויות
כל פעם שהוא ירה.

הסיפור עם היד הרועדת היה
על דיוק ללא מהימנות.

החיצים של וויליאם התקבצו
סביב התוצאה הנכונה,

אבל בלי מהימנות של הבול לכל יריה נתונה.

אתם יכולים כנראה להסתדר עם דיוק גרוע

או מהימנות נמוכה במטלות יום יומיות.

אבל מהנדסים וחוקרים
הרבה פעמים דורשים דיוק

ברמה המיקרוסקופית עם וודאות גבוהה
של להיות צודקים כל פעם.

מפעלים ומעבדות מגבירים את המהימנות

עם ציוד טוב יותר ונהלים מפורטים יותר.

השיפורים האלה יכולים להיות יקרים,
אז מנהלים חייבים להחליט

מה רמת אי הוודאות המקובלת לכל פרוייקט.

עם זאת, השקעות במהמנות

יכולת לקחת אותנו מעבר למה שהיה אפשרי בעבר,

אפילו רחוק כמו מאדים.

זה אולי יפתיע אתכם שנאסא
לא יודעת בדיוק איפה

הגשושיות שלהם ינחתו על פלנטות אחרות.

חיזוי מקום הנחיתה שלהם
דורש חישובים מורכבים

שמוזנים על ידי מדידות
שלא תמיד יש להן תשובה מדוייקת.

איך דחיסות האטמוספירה במאדים
משתנה בגבהים שונים?

באיזו זווית הגשושית תפגע באטמוספירה?

מה תהייה המהירות של הגשושית בכניסה?

הדמיות ממוחשבות רצות
על אלפי תרחישי נחיתה שונים,

מערבבות ומתאימות ערכים לכל המשתנים.

שוקלות את כל האפשרויות,

המחשב פולט את האזור הפונטציאלי לפגיעה

בצורה של אליפסת נחיתה.

ב 1976, אליפסת הנחיתה לנחתת המאדים ויקינג

היתה 100 על 280 קילומטר,
כמעט השטח של ניו ג'רזי.

עם כאלו מגבלות,

נאסא היתה צריכה להתעלם
מהרבה אתרי נחיתה מעניינים אבל מסוכנים.

מאז, מידע חדש על האטמוספירה של מאדים,

טכנולוגיית חלליות משופרת,

והדמיות מחשב חזקות יותר
הפחיתו דרסטית את חוסר הוודאות.

ב 2012, אליפסת הנחיתה לנחתת קוריוסיטי

היתה רק 6 קילומטר על 20 קילומטר,

שטח קטן פי 200 מזה של ויקינג.

זה איפשר לנאסא לכוון
לנקודה מסויימת במכתש גייל,

אזור בעל עניין מדעי גדול
שקודם לכן לא היה אפשרי לנחיתה.

בעוד אנחנו שואפים בסופו של דבר לדיוק,

מהימנות משקפת את הוודאות שלנו
להשגתו באמינות.

עם שני העקרונות האלו לפנינו,

אנחנו יכולים לכוון לכוכבים

ולהיות בטוחים שנפגע בהם כל פעם.