זה תענוג להיות פה, אני חושב שהאירועים האלו מאוד חשובים. דבר אחד שגיליתי הוא שרעיונות טובים לא מתפשטים בעצמם לעיתים קרובות, הם צריכים קצת עזרה. לדוגמא: לכל העולם היו אסלות יפניות נהדרות, אם רעיונות מעולים היו מתפשטים מעצמם. אז אני חושב שהאירועים האלו הם מאוד חשובים. אני מבלה את ימיי כשאני עושה משהו שאני מאוד נלהב לגביו. אני עוזר למנהיגים ומנהלים, בעיקר בארגונים גדולים, לעשות החלטות טובות יותר, להיות יותר משקפים, להישאר רגועים תחת לחץ, והכי חשוב, להיות יותר טובים בלהשפיע על אחרים ולשתף פעולה עם אחרים. אתם יכולים לדמיין שאני די עסוק, יש מספיק עבודה לעשות שם. אבל אחד הדברים שגיליתי לפני חמש שנים בערך, שהיה מאוד מפתיע בשבילי, היה שגיליתי שללמד אנשים על המוח שלהם היה בעל השפעה עמוקה על היכולת שלהם להבין את עצמם ולהבין אחרים. ללמד אנשים על המוח הפך אותם ליותר יעילים במה שהם רצו להשיג. הייתי מאוד מופתע מזה, זה לא איפה שציפיתי שאני אהיה. אבל במהלך חמש השנים האחרונות הייתי מאוד נלהב לפצוח, לפענח, לתרגם את מדעי המוח המדהימים שמתפרסמים ולהפוך את זה לנגיש לאנשים. אז אלו מכם שהם יועצים ארגוניים פה בחדר, ואני מעז לומר שהרבה מכם הם גורמי שינוי, אני רוצה לגלות לכם כמה סודות, אני רוצה לתת לכם, אולי, מספר כלים שיעזרו לכם להפיץ את הרעיונות שלכם ביעילות רבה יותר. מה שגיליתי הוא שללמוד את המוח באמת משנה הכל, ואני עומד לתת לכם 4 סיבות למה זה קורה. אני חושב על זה כבר כמה שנים. יש ארבע סיבות למה זה כל כך שימושי ללמוד על המוח. הדבר הראשון נקרא - אפקט החידוש. זו בתי בגיל 18 חודשים. היא עברה חוויה מדהימה בזמן הזה בחייה של להיות בכנס של TED לאורך כל השנה, כיוון שהכל היה חדש וחדשני ומרגש. כשצעירים, דברים חדשים מאוד משפיעים על רמות הדופאמין שלך, ומתרגשים מאוד, כשאנחנו מתבגרים, אנחנו לא רואים דברים חדשים לעיתים קרובות. כשמדברים עם מנהיגים או מורים או אנשי ממשלה, מחנכים, כל אחד, מנקודת המבט של המוח, ניתנת להם השקפה רעננה, ולאפקט החידוש הזה יש השפעה מרשימה. זה בערך מה שב"ביזנסוויק" התמקדו עליו כשהם כתבו על התחום הזה. הם אמרו שזה במידה מסוימת רק אפקט החידוש, למעשה, זה הרבה יותר, אבל אפקט החידוש הוא מאוד שימושי, זה כן מקבל את הקשב של אנשים, וכמו שאני אציין, הקשב בהחלט משתנה במוח. אז אפקט החידוש הוא עוצמתי, אבל זה הרבה יותר מאשר רק אפקט החידוש. אני אתן לכם דוגמא אם אני אספר לכם שהמעגל החשמלי או הרשת במוח שמעורבים בחשיבה אסטרטגית ברמה גבוהה, תכנון, קבלת החלטות, כל אלו; הרשת הזו היא שונה מאוד מהרשת של ההבנה של עצמכם ושל אנשים אחרים. אם אני אגיד לכם שהרשתות האלו הן בעלי קורלציה הפוכה, שכאשר אחת פעילה, השנייה לא פעילה, אפשר לראות במידה מסוימת שמי מבלה את חייו באינטלקט לעיתים קרובות זקוק לקצת עבודה בתחום השני, כיוון שמעגל אחד מאבד באופן מסוים את החיבורים שלו שם. כשאני אומר את זה לכם, זו דרך חדשה לחשוב על למה מנהיגים צריכים להתפתח, וזה מפתח קשרים חדשים. אז כשמדברים על המוח בהחלט נותן את אפקט החידוש, אבל זה משהו הרבה יותר גדול מזה. הסיבה השנייה שמצאתי שלימוד על מוח יעיל מאוד כדרך ליצירת שינוי, היא שכשאתה מנסה לגרום לאנשים לראות משהו, בעיקרון, המילה "לראות" היא המפתח. המוחשי הוא כל כך הרבה יותר קל לראות, המוחשי הוא משהו שניתן לגשת אליו במחשבה. אם אני אומר - "תראו פיל", אתם יכולים לראות פיל. אם אני אומר - תראו דִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִי, אתם תגידו - "מה?" אבל אם אני אגיד - "תראו איזור במוח, שלוקח את כל החמצן והגלוקוז מכל האיזורים האחרים, ולקליפת המוח הקדמית שלכם יש מעט מאוד משאבים לעשות משהו" אתם יכולים לראות את זה, נכון? אז אתם יכולים לראות את זה בא. אז המוחשי הוא קל יותר לראות, זו עובדה מובנת מאוד, אז אם אתם יכולים לדבר במושגים של היבטים פיזיים של ביולוגיה, אתם מקבלים יותר היענות כי אנשים מבינים מה שאתה אומר, יותר בקלות. הסיבה השלישית היא חשובה. אנחנו זוכים לשפר את התיאוריות שלנו, ותיאוריות יוצרות את העולם. זה אומר - "איפה שארל מקבל את הרעיונות שלו", מנהל עושה מקלחת כדי שיעלו לו רעיונות. מישהו שם לב שיש תובנות מדהימות במקלחת? אם שמתם לב, יש אותם אולי כשאתם שוחים, עושים בריכות. טוב, זה לא המים, אבל הרבה אנשים עושים את הקורלציה השגויה הזו, ועוד הרבה קורלציות שגויות אחרות, כי אין לנו את המדע להבין את התיאוריות. מתברר שלמעשה, רעיונות מעולים באים - אנחנו רק עכשיו למדנו את זה בשנתיים האחרונות - רעיונות מעולים באים כשאתם מסוגלים לשים לב לסימנים עדינים, שדברים כמו אושר משפרים את זה, ודברים אחרים משפרים את זה, אבל זה היכולת לראות את הסימנים העדינים שלמעשה מקלה על רעונות מצוינים מנקודת המבט של המוח. אז אנחנו זוכים לשפר את התיאוריות שלנו על ידי להיכנס ולחקור את המוח באופן ישיר. אני עומד לתת לכם כמה דוגמאות לחלק מההפתעות שיוצאות מהגוף הגדול של מדע המוח. יש בערך 50,000 מדעני מוח פעילים ברגע זה, זה תחום ענק. אחת ההפתעות הגדולות היא עד כמה מוגבלת תשומת הלב שלנו, וזה חוזר לכמה קטנה ושברירית האונה הקדמית היא. חלק מכם בטח שמים לב לזה עכשיו - אתם חושבים על ארוחת הצהריים ודברים אחרים, ומוצאים קושי להתרכז, חלק מכם מוסחים בנסיון להבין מה המבטא שלי, זה חצי אמריקאי חצי אוסטרלי, רק בשביל לבלבל את כולם. אבל תשומת הלב שלנו מאוד מוגבלת, וזה ביולוגי, ובאמת, אנחנו עושים כמות קטנה מאוד ביום של מחשבה איכותית ואנחנו צריכים להתייחס לזה כאל נכס. יש כמות ענקית של מחקר שם, די מפתיע כמה מוגבל זה. ההפתעה הגדולה השנייה היא איך אנחנו טועים בתפיסה של רגשות, יש פה כמה עניינים תרבותיים, אבל נראה שזה די אוניברסלי. כשאנשים נשאלים מה יקרה אם הם ידברו על רגשות? אנשים אומרים שזה יהפוך את הרגשות לגרועות יותר, הייתם מסכימים עם זה? אז מה שאנחנו עושים זה שאנחנו לא נוטים לדבר על רגשות; אנחנו נוטים לנסות לדכא אותם, מנסים להשתיק אותם, למעשה, גוף מחקר מאוד טוב אומר שאם יש גירויים רגשיים, לדבר על הרגשות האלו במונחים פשוטים, מפחית אותם משמעותית. אבל אפילו אחרי שאנשים ראו את המחקרים האלו, זה לוקח קצת אימון כדי להתנסות בזה, לאנשים באמת לנסות את זה, כיוון שאנחנו תוכנתנו לחשוב שאנחנו לא צריכים לדבר על רגשות, למעשה, לדבר על רגשות מפחית את ההשפעה שלהן. אז מה אנחנו עושים במקום? אם אנחנו לא מדברים עליהן, מה אנחנו עושים? אנחנו מדחיקים, ואנחנו חושבים שהדחקה היא רעיון מצוין. כאן מדע המוח נכנס, אם מנסים להדחיק את הרגש, המערכת הלימבית נשארת באותה רמת גירוי או נהיית גרועה יותר, ורמת הגירוי לוקחת משאבים מהיכולות הקוגנטיביות שלכם. אז בעיקרון, הדחקת רגשות הופכת אותכם לפחות חכמים, בנוסף, באופן משעשע, הורגת לכם את הזיכרון, אם אתם מנסים להדחיק הרגשה אתם רוצים לזכור מה מישהו אחר אומר לכם, מה שמסביר כמות עצומה של עימותים בחיים, בבית ובכל מקום. הדבר השלישי הוא, כשמדחיקים רגש, לחץ הדם של אנשים אחרים עולה. זה למעשה יוצר תגובת איום אצל אנשים אחרים, שזה די מפתיע. אנחנו תופסים את הדברים האלו לא נכון. וכתוצאה מזה אנחנו בונים תיאוריות ומודלים ומסגרות שלמעשה עובדים נגד הדרך שהביולוגיה שלנו באמת מתפקדת בה. ובדיוק כמו שחשבנו פעם שכדור הארץ שטוח, ועכשיו אנחנו יודעים שהוא לא, המדע והטכנולוגיה יכולים להתעדכן ולעשות שינוי אמיתי בחברה שלנו. זה דבר אחרון על רגשות; זה מחקר, סיכום של מחקר על בערך 500 אנשים. הם מסוגלים לאפיין אנשים להאם הם מדחיקים רגשות או מעריכים מחדש רגשות, שזו אסטרטגיה מצוינת. ההערכה מחדש היא קשה; היא מצריכה משאבים קוגנטיביים רבים. צריך להסתכל על המצב ולהסתכל על זה מנקודת מבט שונה לגמרי, משהו שקורה בכנס של TED. הערכה מחדש, לדוגמא, יכולה להיות כשאתם בויכוח עם מישהו, ואתם מצליחים לראות את הסיטואציה מנקודת המבט שלהם. אתם יודעים איך זה? אם אתם עצבניים, זה ממש מרגיש בלתי אפשרי פיזית. אנחנו חילקנו אנשים לשתי קבוצות: אלו שהדחיקו יותר, אלו שהעריכו מחדש יותר. האנשים שהדחיקו יותר היו בצורה דרמטית מתחת לממוצע בכל הגורמים האלו, אנשים שהעריכו מחדש יותר היו מעליו. הנה אחד מהדברים הבאמת מעניינים, רוב המצבים הרגשיים שכולנו מתמודדים איתם בכל יום הם פנימיים, הם מורכבים מפחדים, חרדות, דאגות; אני חשבתי על העובדה, "האם יש לכם את השקופיות הנכונות או לא?" לפחות 30 פעם ב-24 השעות האחרונות, וזה מנצל חלל. סוגי האיומים הפנימיים האלו; ככל שיודעים יותר על המוח, יותר אפשר להגיד לעצמנו - "הו, זה רק המוח שלי עושה משהו משוגע", והופכים להיות מישהו שמעריך מחדש יותר לגבי עצמו. אני הייתי בשיקגו שבוע שעבר, דיברתי עם מישהי מארגון גדול, והיא בערך צחקה על עצמה, ואני תפסתי אותה צוחקת על הניסיון שלה, והיא התנצלה, ואני אמרתי, "הו,לא לא, למעשה זה נהדר." חלק מהאנשים הבריאים ביותר הם אנשים שמסוגלים להסתכל ולצחוק על עצמם. דרך אגב, הומור הוא אחת הצורות הזולות ביותר והנהדרות ביותר של הערכה מחדש; זה לוקח פחות משאבים. אנחנו תופסים רגשות לא נכון; אנחנו לא מדברים עליהן; אנחנו מנסים להדחיק, במחשבה שזה הדבר הטוב ביותר לעשות, כשזה מגיע ללעבוד עם אנשים אחרים, למעשה, יש לזה תוצאות מפתיעות. הסט השלישי של הפתעות, הוא סביר להניח אחד מהמשמעותיים יותר, וזה בערך מתקשר לחלק מהדברים שברי שוורץ אמר מוקדם יותר, מפגש מאוד מעורר השראה. אנחנו לגמרי הבנו לא נכון כמה חשוב העולם החברתי, אתם יודעים, הרשימה הזו של תיאורי משרה, אנחנו לא רואים כמה חברתי המוח שלנו; חלקים גדולים של המוח מוקדשים לאינטראקציות חברתיות כי אנחנו לא שורדים בלי העולם החברתי ב-10-12 השנים הראשונות של חיינו. אז בדיוק כמו שלזאב יש חוש ריח מדהים, לנו יש חוש מדהים להבין בדיוק מה קורה בעולם החברתי. זה די מפתיע. מה שאנחנו מגלים על העולם החברתי הוא שזה חשוב כמו העולם הפיזי מנקודת המבט של המוח. אז במוח, אם אתם חשים שיש איום לחייכם, תגיבו בחוזקה, אבל גם אם תחושו שיש איום, בואו נגיד, לסטטוס שלכם, שזו התפיסה שלכם מבחינת אנשים אחרים תגיבו גם כאילו יש איום על חייכם, זו הסיבה שכשמישהו אומר לכם, "אני יכול לתת לך משוב?" אנחנו אומרים - "הו, אלוהים!" והבטן מתחילה, אתם יודעים איזה חוסר נוחות זה. זה מסביר את האתגרים הקשים של ביקורת ביצועים בארגונים. המוח הוא חברתי מאוד, ואנחנו יכולים לגלות את זה רק על ידי עשיית מחקר וחיבור מחקרים ביחד, אנחנו רואים שאותה רשת מוחית של תחושת כאב פיזית, משמשת גם בשביל להרגיש כאב חברתי, הנה תוצאה מעניינת ולא צפויה של זה - אם אתם מרגישים מנודים ואנשים תוקפים אתכם; קחו טיילנול. טיילנול למעשה מפחית כאב חברתי; זה נחקר במחקרים מבוקרים. הכאב החברתי - ואלו הם 5 האלמנטים של כאב חברתי שאני הצלחתי לרקום יחדיו - כאב חברתי או הנאות חברתיות הם למעשה המטרות העצמיות של המוח, כשאנחנו מציבים מטרות לאנשים, כמו קידום, מה שאנחנו עושים זה שאנחנו מטמיעים אותן לתוך המטרות העצמיות של המוח. למוח יש מטרות, בעיקרון, להרגיש טוב, להתקדם לקראת תגמול, שהוא שחרור דופאמין, להתרחק מאיום, שזה שיחרור של קורטיזול, וכדו'. המוח רוצה להרגיש כאילו אנחנו תמיד משתפרים, להרגיש שאנחנו מבינים מה שקורה, להיות בטוח, להרגיש שיש לנו את הברירה להיות אוטונומיים, להרגיש מחוברים בביטחה עם אחרים ולהרגיש שדברים הם הוגנים. מה שקורה בארגונים זה שהרבה מנהלים בטעות עושים את כל הדברים הלא נכונים, הם אומרים לאנשים מה הם צריכים לעשות אחרת, הם לא מספקים ציפיות ברורות, הם לא נותנים לאנשים לעשות בחירות, הם לא סומכים על אנשים או נפתחים והם מתייחסים לאנשים בצורה לא הוגנת, יש מעין תיבה של איומים שבאופן מילולי הופכים אנשים לפחות חכמים. אבל אפשר להשתמש באלה כתמריצים, יש מחקר שמראה שרק להגיד למישהו - "עבודה טובה" משפעל את אותו איזור תגמול באותה רמה כמו תגמול כספי. זה פשוט חוש הגינות, והגינות מוגברת גם משפעלת תגמול חברתי עמוק, לכן לשים תוכניות של צדק חברתי בארגונים גורם לאנשים להרגיש מתוגמלים. אז ההבנה של התמריצים של המוח עצמו, אני חושב שזו מטרה חשובה ביותר, אם אנחנו הולכים לשפר את החברה שלנו כמכלול. זו שקופית שמסכמת מאות של מאמרים למשהו שאפשר לראות בערך, זה SCARF (צעיף), אפשר לראות את זה, או בשביל האמריקנים זה צעיף (במבטא), אבל אתם יכולים לראות את זה, אז אפשר לזכור את זה בקלות, ואז אפשר לשים לב - "אני הרגע איימתי על הסטטוס של האדם הזה, לכן הם מדברים בצורה משוגעת, ואולי אני צריך להנמיך את זה קצת." אז אלו חלק מההפתעות לגבי המוח, שתשומת הלב שלנו מאוד מוגבלת, אנחנו טועים באיך שרגשות עובדות, ואנחנו ממש הבנו לא נכון את העולם החברתי וכמה הוא חשוב לנו. האחרונה היא שתשומת הלב עצמה יוצרת שינוי במוח, כשאתם מרכזים את תשומת הלב בנקודת מבט מסויימת של חוויה, או שאתם מטמיעים או שיוצרים מעגלים. יש לזה הרבה השלכות אם אתם מנסים ליצור שינוי, אתם באמת רוצים לחשוב על איפה אתם מרכזים תשומת לב, על מה, העבר או העתיד, לאן שאתם הולכים. אז זה מצריך להיות יותר משקפים, כדי באמת להבחין מה אנחנו עושים עם תשומת הלב שלנו. יש כמות עצומה יותר; זה די משעשע לדבר על הדבר המסובך ביותר ביקום המוכר ב-12 דקות, אני חושב שאני כמעט ב-13. הסיבה הרביעית שלי, אני חושב שהיא הכי מעמיקה וחשובה - הסיבה הרביעית שבגללה אני חושב על המוח, או על ללמוד על המוח בארגונים, בבתי ספר, אפילו במערכות יחסים - הסיבה הרביעית היא כל כך מועילה היא די עמוקה. כשאתם מבינים את המוח שלכם קצת יותר, אתם מסוגלים להבין את החוויה שלכם ולמעשה יש לכם יותר בחירה, אתם מסוגלים לתפוס דברים לפני שהם מתגלים; יש על זה תיזמון מעניין, בסופו ש דבר מה שזה עושה זה ליצור גאות של מודעות, אתם הופכים להיות צופים של ההתנהגות שלכם, בדיוק כמו האישה ההיא משיקגו, אתם הופכים להיות מישהו שיכול לצפות ולעמוד מהצד, זה הופך אתכם להיות יותר משקפים, זה גם מפתיע אותי שזה הופך אנשים ליותר אמפטים ויותר אכפתיים. הייתה לי ארוחת ערב עם אחד המייסדים של תנועת המודעות, דמות חשובה מאוד, דניאל סיגל, והוא ישב לאחרונה עם הדלאי לאמה, הוא סיפר לי את הסיפור הזה, זה סיפור מצד שלישי, אבל זה לגמרי נגע בי. הדאלאי לאמה אמר, אנחנו נכשלנו בדת כדי ליצור חמלה אמיתית, חיים אמפתיים להרבה מאוד אנשים, והוא אמר, "אני מקווה שהמדע יכול ללכת עוד קצת הלאה למגדלי השן אולי כדי ליצור מודעות גדולה יותר, ומכאן אמפתיה גדולה יותר." אני רוצה לעזוב אתכם עם אתגר מתיאודור זלדין, פילוסוף, "מתי נעשה את אותם פריצות דרך באופן שבו אנחנו מתייחסים אחד לשני, כמו שעשינו עם הטכנולוגיה?" אני אוהב את פריצות הדרך הטכנולוגיות האלו; זה מדהים, אני לגמרי אוהב את זה, ואני רוצה לבלות שעות בדיבור על זה. אבל כמעט ולא עשינו התקדמות כלל באיך שאנחנו מתייחסים זה לזה ב-30, 50, 100 שנים. ואני חושב שזה זמן קצת להתמקד בזה, ובאמת לעשות שינוי שם. תודה רבה! (מחיאות כפיים)