ג'ארט ג'. קרוזוסקה: איך ילד נעשה לאמן
-
0:01 - 0:03שלום. שמי ג'ארט קרוזוסקה,
-
0:03 - 0:08ואני כותב ומאייר ספרי ילדים למחייתי.
-
0:08 - 0:12אז אני משתמש בדמיוני
כמשרה מלאה. -
0:12 - 0:15אבל הרבה לפני שדמיוני
הפך למקצוע שלי, -
0:15 - 0:18הדמיון שלי הציל את חיי.
-
0:18 - 0:20כשהייתי ילד, אהבתי לצייר,
-
0:20 - 0:23והאמן הכי מוכשר שהכרתי
-
0:23 - 0:25היה אמא שלי,
-
0:25 - 0:28אבל אמי היתה מכורה להרואין.
-
0:28 - 0:32כשיש לך הורה מכור לסמים,
-
0:32 - 0:35אתה קצת כמו צ'רלי בראון
שמנסה לבעוט בכדור, -
0:35 - 0:38כי כל כמה שאתה רוצה
לאהוב את האדם הזה, -
0:38 - 0:40כל כמה שאתה רוצה
לקבל אהבה מאותו אדם, -
0:40 - 0:43בכל פעם שאתה פותח את הלב,
אתה נופל בסופו של דבר. -
0:43 - 0:47אז לאורך ילדותי
אמי ישבה בכלא -
0:47 - 0:49ולא היה לי אבא
-
0:49 - 0:53כי אפילו לא ידעתי את שמו הפרטי
עד שהייתי בכיתה ו'. -
0:53 - 0:55אבל היו לי סבים,
-
0:55 - 0:57הסבים מצד אמא שלי,
ג'וזף ושירלי, -
0:57 - 1:01שאימצו אותי
קצת לפני יום הולדתי השלישי -
1:01 - 1:02וקיבלו אותי כאילו הייתי בנם,
-
1:02 - 1:04אחרי שכבר גידלו חמישה ילדים.
-
1:04 - 1:07אז שני אנשים
שגדלו בתקופת השפל הגדול, -
1:07 - 1:12ממש בתחילת שנות ה-80 לחייהם
החליטו לגדל ילד חדש. -
1:12 - 1:14הייתי "בן הדוד אוליבר"
-
1:14 - 1:17בקומדיה של משפחת קרוזוסקה,
-
1:17 - 1:19הילד החדש שהגיע משום מקום.
-
1:19 - 1:23ואני רוצה לומר שהחיים איתם
היו ממש נוחים. -
1:23 - 1:26שניהם עישנו שתי חפיסות ליום,
שניהם, בלי פילטר, -
1:26 - 1:29וכשהייתי בן שש,
-
1:29 - 1:31כבר ידעתי להזמין קוקטייל
"סת'רן קומפורט מנהטן", -
1:31 - 1:33יבש, עם פלח לימון
וקרח בצד, -
1:33 - 1:37הקרח היה בצד כדי שאפשר יהיה
להוסיף עוד קצת משקה בכוס. -
1:37 - 1:40אבל הם נורא אהבו אותי.
הם כל-כך אהבו אותי. -
1:40 - 1:42והם תמכו במאמצים היצירתיים שלי,
-
1:42 - 1:45כי סבי היה אדם שבנה את עצמו
במו-ידיו. -
1:45 - 1:47הוא ניהל מפעל ועבד בו.
-
1:47 - 1:49סבתי היתה עקרת-בית.
-
1:49 - 1:52אבל היה להם ילד שאהב רובוטריקים
-
1:52 - 1:56ואת סנופי ואת צבי הנינג'ה,
-
1:56 - 2:01ואני התאהבתי בכל הדמויות
שקראתי עליהן, -
2:01 - 2:04והן הפכו לחברים שלי.
-
2:04 - 2:06אז החברים הכי טובים שלי היו הדמויות
-
2:06 - 2:08שעליהן קראתי בספרים.
-
2:08 - 2:12למדתי בביה"ס היסודי "גייטס ליין"
בווסטר שבמסצ'וסטס, -
2:12 - 2:14והיו לי שם מורים נהדרים,
-
2:14 - 2:18בעיקר הגב', אליש, בכיתה א'.
-
2:18 - 2:21ואני ממש יכול לזכור
את האהבה שהיא העניקה -
2:21 - 2:24לנו, לתלמידיה.
-
2:24 - 2:27כשהייתי בכיתה ג',
-
2:27 - 2:29קרה אירוע חשוב.
-
2:29 - 2:31סופר ביקר בבת-ספרנו,
ג'ק גנטוס. -
2:31 - 2:35סופר שספריו התפרסמו
בא לשוחח איתנו -
2:35 - 2:37על מה שהוא עושה למחייתו.
-
2:37 - 2:40ולאחר מכן, כולנו חזרנו לכיתות
-
2:40 - 2:43וכל אחד צייר גירסה משלו
של הדמות הראשית שלו, -
2:43 - 2:45"ראלף הרקוב".
-
2:45 - 2:47ולפתע הופיע הסופר בפתח,
-
2:47 - 2:50ואני זוכר שהוא טייל לו
במעברים בין הכסאות, -
2:50 - 2:54כשהוא עובר מילד לילד,
מסתכל על שולחנותיהם בדממה. -
2:54 - 2:57אבל הוא נעצר ליד
השולחן שלי, -
2:57 - 3:00הוא נקש באצבעותיו
על השולחן שלי ואמר, -
3:00 - 3:02"יופי של חתול."
[צחוק] -
3:02 - 3:05והמשיך הלאה.
-
3:05 - 3:10שלוש מלים שחוללו שינוי עצום בחיי.
-
3:10 - 3:13כשהייתי בכיתה ג',
כתבתי לראשונה ספר, -
3:13 - 3:17"הינשוף שחשב שהוא המעופף הטוב ביותר."
[צחוק] -
3:17 - 3:19היינו צריכים לכתוב אגדה יוונית משלנו,
-
3:19 - 3:22להמציא בעצמנו סיפור בריאה,
אז כתבתי סיפור על ינשוף -
3:22 - 3:26שהזמין את הרמס למירוץ תעופה,
-
3:26 - 3:28והינשוף רימה.
-
3:28 - 3:31והרמס, כאל יווני,
התרגז והתמרמר, -
3:31 - 3:33והפך את הינשוף לירח,
-
3:33 - 3:35וכך נאלץ הינשוף לחיות
את שארית חייו בתור ירח -
3:35 - 3:38ולראות איך משפחתו וחבריו
משתעשעים בלילות. -
3:38 - 3:42כן.
[צחוק] -
3:42 - 3:44בספר שלי היה דף שער.
-
3:44 - 3:48ברור שהייתי מודאג מאד
בנושא הקניין הרוחני שלי בגיל 8. -
3:48 - 3:51[צחוק]
-
3:51 - 3:55זה היה סיפור שסופר
במלים ובאיורים, -
3:55 - 3:57בדיוק מה שאני עוסק בו היום,
-
3:57 - 4:00לפעמים אני מניח למלים
לתפוס את מרכז הבמה, -
4:00 - 4:04ולפעמים אני מניח לתמונות
לעשות את כל העבודה, -
4:04 - 4:06לספר את הסיפור.
-
4:06 - 4:09העמוד האהוב עלי הוא עמוד
"אודות המחבר". -
4:09 - 4:11[צחוק]
-
4:11 - 4:14למדתי לכתוב על עצמי
בגוף שלישי -
4:14 - 4:17בגיל צעיר.
-
4:17 - 4:21ואני אוהב את המשפט האחרון:
"הוא נהנה לכתוב ספר זה." -
4:21 - 4:25ונהניתי לכתוב את הספר
כי אני אוהב להשתמש בדמיון שלי. -
4:25 - 4:26וזה כל העניין בכתיבה.
-
4:26 - 4:28הכתיבה היא שימוש בדמיון
על גבי נייר, -
4:28 - 4:31ואני מתחיל לחשוש מאוד
כי אני מבקר בבתי-ספר רבים כל כך -
4:31 - 4:34ונראה שזה מושג
זר כל-כך לילדים, -
4:34 - 4:38שכתיבה עשויה להיות
שימוש בדמיון על גבי נייר, -
4:38 - 4:42אם בכלל מרשים להם לכתוב
בשעות הלימודים. -
4:42 - 4:45אז כל-כך אהבתי לכתוב,
שהייתי חוזר הביתה מבית-הספר, -
4:45 - 4:47שולף פיסות נייר,
-
4:47 - 4:49משדך אותן יחד,
-
4:49 - 4:52וממלא את הדפים הריקים ההם
במלים ובציורים -
4:52 - 4:56רק משום שאהבתי
להשתמש בדמיון שלי. -
4:56 - 4:58וכך הדמויות האלה הפכו לחבריי.
-
4:58 - 5:01הייתה ביצה, עגבניה,
ראש חסה ודלעת, -
5:01 - 5:03וכולם חיו בעיר המקרר.
-
5:03 - 5:06ובאחת ההרפתקאות
הם הגיעו לבית רדוף-רוחות -
5:06 - 5:07שהיה מלא בסכנות כה רבות
-
5:07 - 5:12למשל, ממחה מרושע
שניסה לקצוץ אותם, -
5:12 - 5:18מצנם מרושע שניסה לחטוף
את בני הזוג לחם, -
5:18 - 5:20ותנור מיקרוגל מרושע
שניסה להמיס את חברם, -
5:20 - 5:24שהיה חבילת חמאה.
[צחוק] -
5:24 - 5:26ציירתי גם קומיקס,
-
5:26 - 5:28וזו היתה עבורי דרך נוספת
לספר סיפורים, -
5:28 - 5:31בעזרת מלים ובעזרת ציורים.
-
5:31 - 5:33כשהייתי בכיתה ו',
-
5:33 - 5:36פסק המימון הציבורי
ללימודי האמנות -
5:36 - 5:38במערכת בית-הספר הציבוריים
של ווסטר. -
5:38 - 5:41משיעור אמנות אחד בשבוע
-
5:41 - 5:43עברתי לשניים בחודש
-
5:43 - 5:46אחר כך פעם בחודש,
ואחר זה נגמר. -
5:46 - 5:48וסבי, שהיה חכם,
-
5:48 - 5:50ראה בכך בעיה,
כי הוא ידע -
5:50 - 5:53שזה הדבר היחיד שיש לי.
לא אהבתי ספורט. -
5:53 - 5:56הייתה לי האמנות.
-
5:56 - 5:58אז ערב אחד הוא נכנס לחדרי,
-
5:58 - 6:00התיישב בקצה המיטה,
-
6:00 - 6:02ואמר, "ג'ארט, זה תלוי בך,
אבל אם אתה רוצה, -
6:02 - 6:05היינו רוצים לשלוח אותך ללמוד
בחוגים של מוזיאון ווסטר לאמנות." -
6:05 - 6:06ואני כל-כך התרגשתי.
-
6:06 - 6:08אז מכיתה ו' ועד י"ב,
-
6:08 - 6:10הייתי הולך לשיעורים
במוזיאון לאמנות, -
6:10 - 6:12פעם, פעמיים,
לפעמים 3 פעמים בשבוע, -
6:12 - 6:15והייתי מוקף בילדים נוספים
שאוהבים לצייר, -
6:15 - 6:18ילדים נוספים עם תשוקה דומה.
-
6:18 - 6:21הפעם הראשונה שבה פרסמתי
הייתה כשעיצבתי את העטיפה -
6:21 - 6:24לספר השנה של השכבה שלי בכיתה ח'.
-
6:24 - 6:27ואם אתם תוהים לגבי סגנון השמלה
שבה הלבשתי את הקמע שלנו, -
6:27 - 6:30הייתי מאד בעניין בל ביב דיוו
ואם סי האמר, -
6:30 - 6:33וונילה אייס באותה תקופה.
[צחוק] -
6:33 - 6:37ועד עצם היום הזה אני יודע
לשיר קריוקי -
6:37 - 6:40עם השיר "אייס, אייס בייבי"
בלי להביט במסך. -
6:40 - 6:43אל תבקשו ממני,
כי אני עוד אעשה את זה. -
6:43 - 6:45אז העבירו אותי לבית ספר פרטי,
-
6:45 - 6:47מהגן ועד כיתה ח' במערכת הציבורית
אך משום-מה -
6:47 - 6:50סבי התרגז בגלל שמישהו
-
6:50 - 6:52בתיכון המקומי נדקר למוות,
-
6:52 - 6:55ולכן הוא לא הסכים שאלמד שם.
-
6:55 - 6:58הוא רצה שאלך לבית ספר פרטי,
ונתן לי לבחור. -
6:58 - 6:59ללכת ל"הולי ניים", בית ספר מעורב,
-
6:59 - 7:02או לסנט ג'ון, בית ספר לבנים בלבד.
-
7:02 - 7:04הוא היה חכם מאוד,
כי הוא ידע במה אבחר, -
7:04 - 7:07ואני חשבתי שאני מחליט בעצמי,
-
7:07 - 7:09והוא ידע שלא אבחר
בסנט ג'ון, -
7:09 - 7:10וכך הלכתי לתיכון "הולי ניים",
-
7:10 - 7:13וזה היה מעבר קשה,
כי, כפי שאמרתי, -
7:13 - 7:15לא השתתפתי במשחקי ספורט,
-
7:15 - 7:17ובית הספר התמקד בספורט,
-
7:17 - 7:21אך אני מצאתי נחמה
בחדר האמנות של מר שיליילי. -
7:21 - 7:24וממש פרחתי שם.
-
7:24 - 7:27בכל יום הייתי קצר-רוח
להגיע לכיתה. -
7:27 - 7:29אז איך רכשתי חברים?
-
7:29 - 7:33ציירתי ציורים מצחיקים של המורים -
[צחוק] - -
7:33 - 7:36והעברתי אותם בין כולם.
-
7:36 - 7:40אבל בשיעור אנגלית בכיתה ט',
-
7:40 - 7:42חברי ג'ון, שישב לידי,
-
7:42 - 7:45צחק בקול רם מדי.
-
7:45 - 7:47אדון גרינווד לא אהב את זה.
-
7:47 - 7:51[צחוק]
-
7:51 - 7:54הוא קלט מיד
שאני הסיבה למהומה, -
7:54 - 7:58ובפעם הראשונה בחיי,
הוציאו אותי מהכיתה, -
7:58 - 8:00ואני חשבתי לעצמי,
"אוי ואבוי, הלך עלי. -
8:00 - 8:04סבא שלי יהרוג אותי."
-
8:04 - 8:05ואז הוא יצא למסדרון ואמר,
-
8:05 - 8:06"תראה לי את הנייר."
-
8:06 - 8:11ואני חשבתי, "אוי לא.
הוא חושב שזה פתק." -
8:11 - 8:14אז הוצאתי את התמונה הזו
והושטתי לו אותה. -
8:14 - 8:17הוא ישב רגע בדממה,
-
8:17 - 8:20ואז אמר לי,
-
8:20 - 8:23"אתה ממש מוכשר."
[צחוק] -
8:23 - 8:26אתה ממש טוב.
אתה יודע, עיתון בית הספר -
8:26 - 8:28זקוק לקריקטוריסט חדש,
וזה צריך להיות אתה. -
8:28 - 8:32רק תפסיק לצייר בשיעור שלי."
-
8:32 - 8:34וכך ההורים שלי
מעולם לא ידעו על זה. -
8:34 - 8:37ולא נכנסתי לצרות.
הוצגתי בפני גברת קייסי, -
8:37 - 8:39שניהלה את עיתון בית הספר,
-
8:39 - 8:43ובמשך שלוש וחצי שנים
-
8:43 - 8:46הייתי הקריקטוריסט
של עיתון בית הספר, -
8:46 - 8:48וטיפלתי בנושאים רציניים כגון,
-
8:48 - 8:51השמיניסטים מרושעים,
-
8:51 - 8:54האליפים חנונים,
-
8:54 - 8:59נשף הסיום נורא יקר. אני לא מאמין
כמה שזה יקר ללכת לנשף הסיום. -
8:59 - 9:03וגייסתי לזה את המנהל
-
9:03 - 9:07וגם כתבתי סיפור בהמשכים
על בחור בשם ווסלי -
9:07 - 9:10שלא הלך לו בענייני אהבה,
ונשבעתי לכולם -
9:10 - 9:12שזה לא עלי,
-
9:12 - 9:16אבל במשך כל השנים אחר כך
זה בהחלט היה עלי. -
9:16 - 9:18אבל זה היה כל כך מגניב כי יכולתי
להמציא סיפורים, -
9:18 - 9:19יכולתי להמציא רעיונות,
-
9:19 - 9:22והם היו מתפרסמים בעתון בית הספר,
-
9:22 - 9:24ואנשים שאני לא מכיר יכלו לקרוא אותם.
-
9:24 - 9:27ואהבתי את המחשבה הזאת,
את היכולת לשתף את הרעיונות שלי -
9:27 - 9:30באמצעות נייר מודפס.
-
9:30 - 9:33כשהייתי בן 14, סבא וסבתא שלי
-
9:33 - 9:35נתנו לי את מתנת היומולדת הכי טובה בעולם:
-
9:35 - 9:40שולחן שרטוט, ומאז אני עובד עליו.
-
9:40 - 9:41הנה אני, אחרי 20 שנה,
-
9:41 - 9:46ואני עדיין עובד על השולחן הזה כל יום.
-
9:46 - 9:48בערב של יום הולדתי ה-14,
-
9:48 - 9:52קיבלתי את השולחן הזה,
ואכלנו אוכל סיני. -
9:52 - 9:56וזה היה הפתק שקיבלתי:
-
9:56 - 9:58"אתה תנחל הצלחה בעבודתך."
-
9:58 - 10:01הדבקתי את הפתק לחלק השמאלי העליון של השולחן,
-
10:01 - 10:03וכמו שאתם יכולים לראות, הוא עדיין שם.
-
10:03 - 10:07אף פעם לא באמת ביקשתי
מהסבים שלי שום דבר. -
10:07 - 10:09טוב, בעצם שני דברים:
ראסטי, שהיה אוגר נהדר -
10:09 - 10:13וחי חיים ארוכים וטובים
כשהייתי בכיתה ד'. -
10:13 - 10:16[צחוק]
-
10:16 - 10:19ומצלמת וידיאו.
-
10:19 - 10:22פשוט רציתי מצלמת וידיאו.
-
10:22 - 10:24ואחרי שביקשתי והתחננתי
-
10:24 - 10:27קיבלתי לחג המולד
מצלמת וידיאו יד שנייה, -
10:27 - 10:30ומייד התחלתי ליצור אנימציות
-
10:30 - 10:33בעצמי,
-
10:33 - 10:35ולאורך כל התיכון יצרתי אנימציות.
-
10:35 - 10:38שכנעתי את המורה לאנגלית שלי בכיתה י'
לאפשר לי -
10:38 - 10:41לעשות את ה"בוק ריפורט"
על "מיזרי" של סטיבן קינג -
10:41 - 10:46כסרט אנימציה קצר.
[צחוק] -
10:46 - 10:48והמשכתי לצייר קומיקס.
-
10:48 - 10:52המשכתי לצייר קומיקס, ובמוזיאון ווסטר לאמנות
-
10:52 - 10:57נתנו לי את העצה הטובה ביותר
שקיבלתי אי פעם ממורה כלשהו. -
10:57 - 10:59מארק לינץ', מורה מדהים
-
10:59 - 11:02וכיום הוא גם חבר טוב שלי,
-
11:02 - 11:04הייתי בן 14 או 15,
-
11:04 - 11:07ונכנסתי לשיעור הקומיקס שלו
כמעט באמצע הקורס -
11:07 - 11:09והתרגשתי כל כך, זרחתי.
-
11:09 - 11:12היה לי ספר על איך לצייר קומיקס
בסגנון הוצאת מארוול -
11:12 - 11:15והוא לימד אותי איך לצייר גיבורי-על,
-
11:15 - 11:17איך לצייר אישה,
איך לצייר שרירים -
11:17 - 11:19בדיוק כפי שהם אמורים להיות
-
11:19 - 11:22לו הייתי מצייר את סדרת אקסמן או ספיידרמן.
-
11:22 - 11:25וכל הצבע פשוט אזל מפניו,
-
11:25 - 11:26והוא הסתכל בי ואמר,
-
11:26 - 11:29"תשכח כל מה שלמדת."
-
11:29 - 11:33אבל לא הבנתי.
הוא אמר, "יש לך סגנון נהדר. -
11:33 - 11:37לך על הסגנון הייחודי שלך.
אל תצייר כמו שאומרים לך לצייר. -
11:37 - 11:39תצייר כמו שאתה מצייר ותתמיד בדרך הזאת,
-
11:39 - 11:42כי אתה ממש טוב."
-
11:42 - 11:45בגיל ההתבגרות הייתי מלא חרדות
כמו כל מתבגר -
11:45 - 11:49אבל אחרי 17 שנים עם אמא
-
11:49 - 11:51שנכנסה ויצאה מחיי כמו יו-יו
-
11:51 - 11:55ואבא שלא הכרתי, הייתי מלא כעס.
-
11:55 - 11:57וכשהייתי בן 17 פגשתי את אבי
בפעם הראשונה, -
11:57 - 12:01וממנו נודע לי שיש לי אח ואחות
שלא ידעתי על קיומם. -
12:01 - 12:03וביום שבו פגשתי את אבי לראשונה
-
12:03 - 12:06נודע לי שלא התקבלתי
לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד, -
12:06 - 12:10הקולג' היחיד שרציתי ללכת אליו.
-
12:10 - 12:12אבל בערך באותה תקופה
הלכתי ל"קאמפ סאנשיין" -
12:12 - 12:15להתנדב במשך שבוע
ולעבוד עם ילדים מדהימים, -
12:15 - 12:18ילדים עם לוקמיה,
וילד בשם אריק שינה את חיי. -
12:18 - 12:20אריק לא הצליח להגיע לגיל 6,
-
12:20 - 12:23ואריק חי איתי כל יום.
-
12:23 - 12:27ואחרי החוויה הזאת
המורה שלי לאמנות, מר שליילי, -
12:27 - 12:28הביא ספרי ילדים,
-
12:28 - 12:30וחשבתי, "ספרים לילדים!"
-
12:30 - 12:35והתחלתי לכתוב ספרים לקוראים צעירים
-
12:35 - 12:36כשהייתי שמיניסט בתיכון.
-
12:36 - 12:39בסופו של דבר הגעתי לבית הספר לעיצוב של רוד איילנד (RISD).
-
12:39 - 12:41עברתי לשם בשנה ב',
-
12:41 - 12:45ושם לקחתי כל קורס אפשרי בכתיבה,
-
12:45 - 12:49ושם כתבתי סיפור על חשופית כתומה וענקית
-
12:49 - 12:51שרצתה להיות חברה של ילד.
-
12:51 - 12:52לילד בכלל לא הייתה סבלנות אליו.
-
12:52 - 12:55ושלחתי את הספר הזה לתריסר מוציאים לאור
-
12:55 - 12:58והוא נדחה שוב ושוב,
-
12:58 - 13:01אבל הייתי מעורב גם במחנה הקיץ
"הול אין דה וול גאנג קאמפ", -
13:01 - 13:04מחנה קיץ מדהים לילדים
עם כל מיני מחלות קשות, -
13:04 - 13:07והילדים האלו במחנה -
הם אלה שקראו את הסיפורים שלי, -
13:07 - 13:11ואני הקראתי להם,
וראיתי שהם מגיבים ליצירה שלי. -
13:11 - 13:14סיימתי את הלימודים ב-RISD.
הסבים שלי היו גאים מאוד, -
13:14 - 13:17עברתי לבוסטון ופתחתי שם חנות.
-
13:17 - 13:19פתחתי סטודיו וניסיתי לפרסם.
-
13:19 - 13:22שלחתי את הספרים שלי.
שלחתי מאות גלויות -
13:22 - 13:25לעורכים ולמנהלים אמנותיים
-
13:25 - 13:26אבל לא קיבלתי שום תשובה.
-
13:26 - 13:28וסבא שלי היה מתקשר כל שבוע,
-
13:28 - 13:32ושואל, "ג'ארט, איך הולך?
יש לך כבר עבודה?" -
13:32 - 13:35כי הוא השקיע סכום כסף נכבד
-
13:35 - 13:37בלימודים שלי.
-
13:37 - 13:41והייתי עונה לו, "כן, יש לי עבודה.
אני כותב ומאייר ספרי ילדים." -
13:41 - 13:44והוא שאל, "ומי משלם לך על זה?"
-
13:44 - 13:46ואני עניתי, "אף אחד, אף אחד, אף אחד בינתיים.
-
13:46 - 13:47אבל אני יודע שזה יקרה."
-
13:47 - 13:51בסופי השבוע עבדתי בתכנית השנתית
של "הול אין דה וול" -
13:51 - 13:54כדי להרוויח עוד קצת כסף
בזמן שניסיתי להתחיל ולהחזיק את עצמי, -
13:54 - 13:58ואחד הילדים שהיה ממש היפראקטיבי,
-
13:58 - 14:00התחלתי לקרוא לו "ילד קוף,"
-
14:00 - 14:04וחזרתי הביתה וכתבתי ספר בשם
"לילה טוב, ילד קוף." -
14:04 - 14:07ושלחתי עוד סבב אחד אחרון של גלויות.
-
14:07 - 14:11וקיבלתי אי-מייל מעורך בהוצאת "ראנדום האוס"
-
14:11 - 14:15ובשורת הנושא היה כתוב, "עבודה יפה!"
סימן קריאה. -
14:15 - 14:16"שלום ג'ארט, קיבלתי את הגלויה שלך.
-
14:16 - 14:19אני אוהב את האיורים שלך,
אז נכנסתי לאתר שלך -
14:19 - 14:23ורציתי לשאול אם ניסיתי אי פעם לכתוב
סיפורים משלך, -
14:23 - 14:26כי אני ממש אוהב את האיורים שלך
ונראה שיש סיפורים שמלווים אותם. -
14:26 - 14:30תודיע לי בבקשה אם אתה מגיע אי פעם לניו-יורק."
-
14:30 - 14:33וזה היה מעורך בסדרת הספרים לילדים של ראנדום האוס.
-
14:33 - 14:35אז בשבוע שאחרי הגעתי לניו יורק "במקרה".
-
14:35 - 14:38[צחוק]
-
14:38 - 14:41ונפגשתי עם העורך,
-
14:41 - 14:44וחזרתי מניו יורק עם חוזה לספר הראשון שלי,
-
14:44 - 14:45"לילה טוב, ילד קוף,"
-
14:45 - 14:48שפורסם ב-12 ביוני, 2001.
-
14:48 - 14:54והעתון המקומי פרסם את הידיעה.
-
14:54 - 14:58חנות הספרים המקומית עשתה מזה עניין.
-
14:58 - 15:00הם מכרו את כל העותקים שהיו להם.
-
15:00 - 15:04החברים שלי אמרו
שזה כמו טקס אשכבה אבל שמח, -
15:04 - 15:07כי כל מי שהכרתי אי פעם
עמד בתור כדי לראות אותי -
15:07 - 15:10אבל אני לא מתתי.
פשוט חתמתי על ספרים. -
15:10 - 15:11הסבים שלי היו שם.
-
15:11 - 15:14הם שמחו כל כך.
הם היו הכי גאים בעולם. -
15:14 - 15:18גב' אליש הייתה שם. מר שיליילי היה שם.
גב' קייסי הייתי שם. -
15:18 - 15:19גב' אליש התפרצה לראש התור ואמרה,
-
15:19 - 15:22"אני לימדתי אותו לקרוא."
[צחוק] -
15:22 - 15:25ואז קרה משהו ששינה את חיי.
-
15:25 - 15:27קיבלתי את מכתב המעריצים המשמעותי הראשון שלי,
-
15:27 - 15:30שבו איזה ילד אהב את ילד קוף כל כך
-
15:30 - 15:34שהוא רצה עוגת יומולדת בצורת ילד קוף.
-
15:34 - 15:38לילד בן שנתיים זה כמו קעקוע.
[צחוק] -
15:38 - 15:41נכון?
יש יומולדת רק פעם בשנה. -
15:41 - 15:44וזה היה רק היומולדת השני שלו.
-
15:44 - 15:45וקיבלתי את התמונה הזאת וחשבתי,
-
15:45 - 15:47"התמונה הזאת תחייה בתודעה שלו
-
15:47 - 15:51לאורך כל חייו.
התמונה הזאת תמיד תהיה -
15:51 - 15:54באלבום התמונות המשפחתי שלו."
-
15:54 - 15:57אז התמונה הזאת, מאותו רגע, מוסגרה
-
15:57 - 16:00וניצבה מולי כשעבדתי על כל הספרים שלי.
-
16:00 - 16:0210 ספרי תמונות שלי פורסמו.
-
16:02 - 16:06"חוות הפאנק," "ראש-שקית," "אולי הפיל הסגול."
-
16:06 - 16:08לא מזמן גמרתי לעבוד על הספר התשיעי
-
16:08 - 16:10בסדרת "מבשלת בית הספר,"
סדרת רומנים גרפיים -
16:10 - 16:13על מבשלת שנלחמת בפשע.
-
16:13 - 16:16אמור להתפרסם ספר ראשית קריאה שכתבתי
-
16:16 - 16:19שנקרא "יחידת המשטרה ברווזן:
הצפרדע שהריחה את הפרחים מלמטה" -
16:19 - 16:23ואני נוסע ברחבי ארצות הברית
ומבקר באינספור בתי ספר, -
16:23 - 16:27ואומר להמון ילדים שהם מציירים חתולים נהדרים.
-
16:27 - 16:30ואני פוגש ראשי-שקית.
-
16:30 - 16:35מבשלות בתי הספר מתייחסות אלי ממש יפה.
-
16:35 - 16:39וזכיתי להיות מפורסם
-
16:39 - 16:41בזכות הילדים.
-
16:41 - 16:43עד היום סדרת "מבשלת בית הספר" זכתה
-
16:43 - 16:46בפרס חביב הקהל של השנה
בקטגוריית כיתה ג' או ד', -
16:46 - 16:48והזוכים הוצגו
-
16:48 - 16:52על גבי מסכי ענק בטיימס סקוור.
-
16:52 - 16:55"חוות הפאנק" ו"מבשלת בית הספר"
נמצאים בתהליך הפיכתם לסרטים, -
16:55 - 16:58אז הפכתי להיות מפיק קולנוע
-
16:58 - 17:00ואני באמת חושב שזה בזכות
אותה מצלמת וידיאו -
17:00 - 17:03שקיבלתי בכיתה ט'.
-
17:03 - 17:06ראיתי אנשים שחוגגים יום הולדת
בנושא "חוות הפאנק," -
17:06 - 17:08אנשים שמתחפשים ל"חוות הפאנק"
בליל כל הקדושים, -
17:08 - 17:10חדר לתינוק בסגנון "חוות הפאנק,"
-
17:10 - 17:15שגורם לי לחשוש מעט לגבי
בריאותו הנפשית של הילד בטווח הארוך. -
17:15 - 17:17ואני מקבל מכתבי מעריצים מדהימים,
-
17:17 - 17:20ואני מקבל פרויקטים מדהימים,
-
17:20 - 17:23והרגע הכי חשוב עבורי התרחש
בליל כל הקדושים האחרון. -
17:23 - 17:25פעמון הדלת צלצל וזה היה
ילד שבא לבקש ממתק או תעלול -
17:25 - 17:29והוא היה מחופש לדמות שלי.
זה היה כל כך מגניב. -
17:29 - 17:33הסבים שלי כבר נפטרו,
-
17:33 - 17:36אז כמחווה כלפיהם יזמתי מלגה על שמם
במוזיאון ווסטר לאמנות -
17:36 - 17:39לילדים שנמצאים במצב קשה
-
17:39 - 17:42ושמי שמטפל בהם
לא מסוגל לשלם לחוגים. -
17:42 - 17:44ובמוזיאון הוצגו עבודותיי
מ-10 השנים הראשונות שספריי יצאו לאור -
17:44 - 17:47ואתם יודעים מי באה לחגוג איתי?
גב' אליש. -
17:47 - 17:49אמרתי, "גב' אליש, מה שלומך?"
-
17:49 - 17:52והיא ענתה, "אני כאן."
[צחוק] -
17:52 - 17:59זה נכון. את בחיים, וזה לא רע כרגע.
-
17:59 - 18:00אז הרגע הכי חשוב מבחינתי,
-
18:00 - 18:02העבודה החשובה ביותר שלי כיום
היא שאני עצמי אבא, -
18:02 - 18:05ויש לי שתי בנות מקסימות,
-
18:05 - 18:08והמטרה שלי היא להקיף אותן בהשראה,
-
18:08 - 18:11מהספרים שנמצאים בכל אחד מהחדרים בבית,
-
18:11 - 18:13דרך קירות החדרים שלהן שעליהם ציירתי
-
18:13 - 18:17ועד לרגעי היצירתיות המשותפים שלנו,
-
18:17 - 18:20כשאנחנו מציירים פרצופים בחצר
-
18:20 - 18:23וגם כשאני נותן לה לשבת
על שולחן העבודה שלי -
18:23 - 18:25אותו שולחן שעליו אני יושב
בעשרים שנה האחרונות. -
18:25 - 18:28תודה.
[מחיאות כפיים]
- Title:
- ג'ארט ג'. קרוזוסקה: איך ילד נעשה לאמן
- Speaker:
- Jarrett J. Krosoczka
- Description:
-
more » « less
כשג'ארט ג'. קרוזוסקה היה ילד, הוא לא אהב ספורט, אלא אהב אמנות. הוא מצייר את סיפורו המצחיק והנוגע ללב של ילד קטן שדבק בתשוקה אחת פשוטה: לצייר ולכתוב סיפורים. בעזרתם של בני משפחה ומורים תומכים, הגיבור שלנו גדל ונעשה ליוצר מצליח של ספרי ילדים ודמויות אהובות, ותומך נלהב בחינוך לאמנות.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 18:48
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist | |
|
|
Sonia Barchilon edited Hebrew subtitles for How a boy became an artist |