קולין פאואל: ילדים זקוקים למבנה.
-
0:01 - 0:02מה שאני רוצה לעשות היום אחר הצהריים
-
0:02 - 0:05הוא דבר מה שונה מעט ממה שתוכנן.
-
0:05 - 0:07מדיניות חוץ, אתם יכולים להבין
-
0:07 - 0:10על ידי צפייה ברייצ'ל מאדואו או מישהו,
-
0:10 - 0:12אבל - (צחוק) -
-
0:12 - 0:16אני רוצה לדבר על אנשים צעירים ומבנה וסדר,
-
0:16 - 0:18אנשים צעירים ומבנה.
-
0:18 - 0:20זה היה ביום רביעי האחרון בשעות אחר הצהריים
-
0:20 - 0:22בבית ספר בברוקלין, ניו יורק,
-
0:22 - 0:25בתיכון כריסטו ריי , שמנוהל על ידי הישועים.
-
0:25 - 0:29ודיברתי לקבוצה זו של התלמידים, העיפו בהם מבט.
-
0:29 - 0:32הם סבבו אותי משלושה כיוונים.
-
0:32 - 0:34תבחינו שכמעט כולם הם מקבוצות מיעוט.
-
0:34 - 0:36תבחינו שהבניין הוא צנוע למדי.
-
0:36 - 0:40בניין בית ספר ניו יורקי ישן, לא מפואר.
-
0:40 - 0:43עדיין יש להם את הלוחות הישנים ומה לא,
-
0:43 - 0:46ויש כ-300 ילדים בבית הספר,
-
0:46 - 0:48ובית הספר פועל כבר מזה ארבע שנים,
-
0:48 - 0:51והכתה הראשונה שלהם עומדת לפני סיום הלימודים
-
0:51 - 0:53עשרים ושניים תלמידים יסיימו את לימודיהם,
-
0:53 - 0:55וכל ה -22 הולכים לאוניברסיטה.
-
0:55 - 0:58כולם באים ממשפחות שבהן יש, ברוב המקרים,
-
0:58 - 1:01רק אדם אחד בבית,
-
1:01 - 1:04בדרך כלל האם או הסבתא, וזהו,
-
1:04 - 1:06והם באים לכאן למען החינוך שלהם
-
1:06 - 1:07ולמען ההבניה שלהם.
-
1:07 - 1:10עכשיו, תמונה זו, הועלתה
-
1:10 - 1:13לדף הפייסבוק שלי בשבוע האחרון,
-
1:13 - 1:14ומישהו כתב שם
-
1:14 - 1:19"היי מדוע הוא ניצב בעמידת דום כזו?"
-
1:19 - 1:24ואז הם הוסיפו, "אבל הוא נראה טוב". (צחוק)
-
1:24 - 1:26הוא נראה טוב, כי הילדים זקוקים למבנה,
-
1:26 - 1:30והתכסיס שאני מפעיל בכל ההופעות שלי בבית הספר
-
1:30 - 1:33הוא שלאחר שאני מסיים עם הדרשה הקטנה שלי לילדים,
-
1:33 - 1:35אני מזמין אותם לשאול שאלות,
-
1:35 - 1:37וכאשר הם מצביעים, אני אומר, "בואו אלי"
-
1:37 - 1:39ואני מכריח אותם לבוא ומעמיד אותם מולי.
-
1:39 - 1:41אני מעמיד אותם בעמידת דום כמו חייל.
-
1:41 - 1:43מורה להם לעמוד כשזרועותיהם ישרות ומוצמדות לגופם,
-
1:43 - 1:47הביטו למעלה, פקחו את העיניים, התבוננו קדימה,
-
1:47 - 1:50ושאל את השאלה שלך בקול רם כך שכולם יוכלו לשמוע.
-
1:50 - 1:53לא בצורה רפויה, לא במכנסיים שמוטים, אף אחד מהדברים האלה.
-
1:53 - 1:55(צחוק)
-
1:55 - 1:58ובחור צעיר זה, השם שלו הוא - שם המשפחה שלו קרוז-
-
1:58 - 2:02הוא אהב זאת. זה היה בכל דף הפייסבוק שלו , וזה נהפך ויראלי.
-
2:02 - 2:04(צחוק)
-
2:04 - 2:07אז אנשים חושבים שאני לא נחמד לילד הזה.
-
2:07 - 2:08לא, אנחנו עושים קצת כיף.
-
2:08 - 2:11והדבר הוא , אני עושה זאת כבר שנים,
-
2:11 - 2:14ככל שהם צעירים יותר, כך זה יותר כיף.
-
2:14 - 2:17כאשר אני מקבל גילאי 6-7 בקבוצה,
-
2:17 - 2:19אני צריך לתכנן איך לשמור עליהם שקטים.
-
2:19 - 2:21אתם יודעים שהם תמיד מתחילים לברבר.
-
2:21 - 2:22אז אני משחק איתם משחק קטן
-
2:22 - 2:24לפני שאני מעמיד אותם בעמידת דום.
-
2:24 - 2:26אני אומר, "עכשיו תקשיבו. בצבא,
-
2:26 - 2:29כאשר אנחנו רוצים שתשימו לב,
-
2:29 - 2:32יש לנו פקודה. שנקראת "עמוד נוח."
-
2:32 - 2:35זה אומר שכולם צריכים להיות שקטים ולשים לב. הקשיבו טוב.
-
2:35 - 2:36אתם מבינים?"
-
2:36 - 2:41"או-הו, או הו. או הו." "בואו לתרגל. כולם להתחיל לפטפט."
-
2:41 - 2:45ואני נותן להם להמשיך 10 שניות ולאחר מכן פוקד, "עמוד נוח!"
-
2:45 - 2:48"הא!" (צחוק)
-
2:48 - 2:51"כן, המפקד. כן, המפקד."
-
2:51 - 2:53נסו זאת עם הילדים שלכם. תראו אם זה עובד. (צחוק)
-
2:53 - 2:56אני לא חושב.
-
2:56 - 2:59אבל בכל מקרה, זה משחק שאני משחק, וזה מגיע כמובן
-
2:59 - 3:01מניסיוני הצבאי.
-
3:01 - 3:04כי במשך רוב חיי הבוגרים,
-
3:04 - 3:08עבדתי עם ילדים צעירים, נערים עם רובים, אני קורא להם.
-
3:08 - 3:11והיינו מגייסים אותם לצבא,
-
3:11 - 3:13והדבר הראשון שהיינו עושים הוא לשים אותם
-
3:13 - 3:17בסביבה של מבנה, לסדר אותם בשורות,
-
3:17 - 3:19להלביש את כולם באותם הבגדים,
-
3:19 - 3:21לספר אותם כך שהם נראים כולם כאחד,
-
3:21 - 3:23לוודא שהם עומדים בשורות.
-
3:23 - 3:25אנחנו מלמדים אותם לפנות יחד ימינה ושמאלה,
-
3:25 - 3:27כך שהם יכלו לציית להוראות ולדעת
-
3:27 - 3:30מה ההשלכות של אי ציות להוראות.
-
3:30 - 3:32זה נותן להם מבנה.
-
3:32 - 3:36ולאחר מכן אנחנו מציגים אותם בפני מישהו שהם שונאים מיד, מש"ק הת"ס.
-
3:36 - 3:38והם שונאים אותו.
-
3:38 - 3:40המשק מתחיל לצעוק עליהם,
-
3:40 - 3:44ולפקוד עליהם לעשות כל מיני דברים נוראים.
-
3:44 - 3:47אך הדבר הכי מדהים קורה במשך הזמן.
-
3:47 - 3:50לאחר שהתפתח אצלם מבנה,
-
3:50 - 3:53ברגע שהם מבינים את הסיבה למשהו,
-
3:53 - 3:57ברגע שהם מבינים, "אמא לא כאן, בן.
-
3:57 - 4:01אני הסיוט הגרוע ביותר שלך. אני אבא ואמא שלך.
-
4:01 - 4:03וזה מה שיש. הבנת את זה, בן?
-
4:03 - 4:06כן, ולאחר מכן כאשר אני שואל אותך שאלה, ישנן רק שלוש תשובות אפשריות:
-
4:06 - 4:09כן, המפקד; לא, המפקד; שום תירוץ, המפקד.
-
4:09 - 4:11אל תתחיל לספר לי למה לא עשית משהו.
-
4:11 - 4:13זה כן, המפקד; לא, המפקד; שום תירוץ, המפקד."
-
4:13 - 4:15"אתה לא התגלחת."
"אבל המפקד —" -
4:15 - 4:18"לא, אל תספר לי כמה פעמים שרטת את הפנים שלך הבוקר.
-
4:18 - 4:20אני אומר לך שלא התגלחת."
-
4:20 - 4:23"שום תירוץ, המפקד."
"כל הכבוד, אתה לומד מהר." -
4:23 - 4:25אבל תתפלאו מה ניתן לעשות איתם
-
4:25 - 4:28לאחר שהכנסתם אותם למבנה זה.
-
4:28 - 4:33ב-18 שבועות, הם רוכשים מיומנות. הם בוגרים.
-
4:33 - 4:36ואתם יודעים מה, הם מתחילים להעריץ את משק הת"ס
-
4:36 - 4:38והם לעולם לא שוכחים את משק הת"ס.
-
4:38 - 4:40הם מכבדים אותו.
-
4:40 - 4:44אז אנחנו צריכים יותר מסוג הזה של מבנה ורחישת כבוד
-
4:44 - 4:46בחייהם של הילדים שלנו.
-
4:46 - 4:48אני מבלה זמן רב עם קבוצות נוער,
-
4:48 - 4:51ואני שואל אנשים, "מתי תהליך החינוך מתחיל?"
-
4:51 - 4:53אנחנו תמיד מדברים על, "בואו ונשפר את בתי הספר.
-
4:53 - 4:57בואו נעשה יותר עבור המורים שלנו. בואו ונצייד את בתי הספר שלנו ביותר מחשבים
-
4:57 - 5:00בואו ונלמד את הכל במקוון."
-
5:00 - 5:03זה לא כל הפתרון. זה חלק מהפתרון.
-
5:03 - 5:06אך הפתרון האמיתי מתחיל בהבאת הילד לבית הספר
-
5:06 - 5:11עם מבנה וסדר בלבו ונשמתו של הילד הזה מההתחלה .
-
5:11 - 5:14מתי תהליך הלמידה מתחיל? האם זה מתחיל בכיתה א'?
-
5:14 - 5:16לא, לא, זה מתחיל בפעם הראשונה
-
5:16 - 5:19כשילד בזרועותיו של אמו
-
5:19 - 5:21מסתכל באמא
-
5:21 - 5:25ואומר, "הו, זו חייבת להיות אמא שלי.
-
5:25 - 5:27היא זו שמאכילה אותי.
-
5:27 - 5:29הו כן, כאשר אני לא מרגיש כל כך טוב ,
-
5:29 - 5:32היא דואגת לי.
-
5:32 - 5:35זו השפה שלה שאלמד."
-
5:35 - 5:38ובאותו רגע הם חוסמים את כל שאר השפות
-
5:38 - 5:40שהם היו יכולים ללמוד בגיל הזה,
-
5:40 - 5:43אבל בגיל שלושה חודשים, זו היא.
-
5:43 - 5:45ואם האדם העושה את זה, בין אם זו אמו
-
5:45 - 5:47או סבתו, כל מי שעושה את זה,
-
5:47 - 5:49זה הזמן שתהליך החינוך מתחיל.
-
5:49 - 5:51כאשר השפה מתחילה להתפתח.
-
5:51 - 5:53כאשר אהבה מתחילה. כאשר מבנה וסדר מתחיל.
-
5:53 - 5:56אז אתה מתחיל להטביע על הילד חותם
-
5:56 - 5:58ש"אתה מיוחד,
-
5:58 - 6:01אתה שונה מכל ילד אחר בעולם.
-
6:01 - 6:03ואנחנו הולכים להקריא לך."
-
6:03 - 6:06ילד אשר לא הקריאו לו
-
6:06 - 6:08נמצא בסיכון כאשר הוא מגיע לבית הספר.
-
6:08 - 6:10ילד שאינו מכיר את הצבעים שלו או שלה
-
6:10 - 6:13או אינו יודע כיצד לקרוא שעון, לא יודע איך לשרוך נעליים,
-
6:13 - 6:14לא יודע איך לעשות את הדברים האלה,
-
6:14 - 6:17ולא יודע איך לעשות משהו
-
6:17 - 6:20שמתבצע בעקבות מילה שהטביעו בי כילד: שים לב.
-
6:20 - 6:24שים לב לנימוסים שלך! גלה אכפתיות כלפי המבוגרים! שים לב למה שאתה אומר!
-
6:24 - 6:27זוהי הדרך בה מגדלים ילדים כראוי.
-
6:27 - 6:30וצפיתי בנכדים הצעירים שלי שמגיעים כעת
-
6:30 - 6:34והם ,למגינת ליבם של ילדי,
-
6:34 - 6:39הם פועלים ממש כפי שאנחנו עשינו. אתם יודעים? אתם מטביעים עליהם חותם.
-
6:39 - 6:44וזה מה שאתם צריכים לעשות כדי להכין את הילדים לחינוך ולבית הספר.
-
6:44 - 6:46ואני עובד בכל המרץ שיש לי
-
6:46 - 6:48להעביר איכשהו מסר זה
-
6:48 - 6:52שאנו זקוקים לגן הילדים, אנו זקוקים ליתרון הכנה מראש,
-
6:52 - 6:55אנחנו צריכים טיפול טרום לידתי.
-
6:55 - 6:59תהליך החינוך מתחיל עוד לפני שהילד נולד,
-
6:59 - 7:02ואם לא תעשו זאת, אתם תעמדו בפני קשיים.
-
7:02 - 7:04ואנו נתקלים בקשיים בכל כך הרבה מהקהילות שלנו
-
7:04 - 7:07ובכל כך הרבה מבתי הספר שלנו שאליהם מגיעים הילדים
-
7:07 - 7:10לכיתה א' ועיניהם נוצצות,
-
7:10 - 7:13התרמילים הקטנים על כתפיהם והם מוכנים ללכת,
-
7:13 - 7:17ולאחר מכן הם מבינים שהם לא כמו תלמידי כיתה א' אחרים
-
7:17 - 7:21שמכירים ספרים, שהקריאו להם, שמכירים את האלפבית שלהם.
-
7:21 - 7:24וכשיגיעו לכיתה ג', הילדים שלא היה להם
-
7:24 - 7:28מבנה,סדר ותשומת לב בתחילת הדרך
-
7:28 - 7:30מתחילים להבין שהם מאחור, ומה הם עושים?
-
7:30 - 7:33הם מבטאים זאת בהתנהגותם הם מבטאים זאת בפעילות שלהם, והם נמצאים בדרכם
-
7:33 - 7:36לכלא או שהם בדרכם לנשור מהלימודים.
-
7:36 - 7:38זה צפוי.
-
7:38 - 7:41אם אתה אינך ברמה הנכונה של קריאה בכיתה ג',
-
7:41 - 7:45אתה מועמד לכלא בגיל 18,
-
7:45 - 7:47ויש לנו את שיעור הכליאה הגבוה ביותר
-
7:47 - 7:50כי איננו מעניקים לילדים שלנו את ההתחלה הנכונה בחיים.
-
7:50 - 7:52הפרק האחרון בספר שלי נקרא
-
7:52 - 7:55"המתנה של התחלה טובה".
-
7:55 - 7:59מתנת ההתחלה הטובה. כל ילד זכאי להתחלה טובה בחיים.
-
7:59 - 8:02אני זכיתי בסוג זה של התחלה טובה.
-
8:02 - 8:04לא הייתי תלמיד מעולה.
-
8:04 - 8:06הייתי תלמיד בית ספר ציבורי בניו יורק,
-
8:06 - 8:09ולא ממש הצלחתי, בכלל לא.
-
8:09 - 8:13יש לי את כל התעודות של מועצת החינוך של ניו יורק
-
8:13 - 8:15מהגן ועד למכללה.
-
8:15 - 8:18רציתי אותן כשכתבתי את הספר הראשון שלי.
-
8:18 - 8:20רציתי לבדוק אם הזיכרון שלי היה נכון,
-
8:20 - 8:23ואלוהים, הוא היה. (צחוק)
-
8:23 - 8:26ציון "מספיק" בהכל.
-
8:26 - 8:28ולבסוף תמרנתי את דרכי בתיכון,
-
8:28 - 8:30והתקבלתי למכללת העיר ניו יורק
-
8:30 - 8:34עם ממוצע של 78.3, שלא היו אמורים להתיר לי להכנס אתו,
-
8:34 - 8:37ואז התחלתי בהנדסה,
-
8:37 - 8:39וזה נמשך רק שישה חודשים. (צחוק)
-
8:39 - 8:43ואז עברתי לגיאולוגיה, קורס בסיסי למתחילים. שזה קל.
-
8:43 - 8:45ואחר כך מצאתי את העתודה האקדמית לאימון קציני מילואים (ROTC).
-
8:45 - 8:49מצאתי משהו שאני טוב בו ומשהו שאני אוהב לעשות,
-
8:49 - 8:53ומצאתי קבוצה של צעירים כמוני שחשו אותו דבר.
-
8:53 - 8:57וכך כל החיים שלי אז הוקדשו ל-ROTC ולצבא.
-
8:57 - 9:00ואני אומר לילדים צעירים בכל מקום, בזמן שאתם גדלים
-
9:00 - 9:02וכשמבנה וארגון צתפתח בכם,
-
9:02 - 9:05תמיד חפשו אחר הדבר שאתם עושים טוב ושהנכם אוהבים לעשות,
-
9:05 - 9:08וכאשר תמצאו את שני הדברים האלה יחד, גבר, יש לך את זה..
-
9:08 - 9:11זה מה שקורה. וזה מה שמצאתי.
-
9:11 - 9:13עכשיו לרשויות ב- CCNY (מכללת העיר ניו יורק) נמאס מזה שאני נמצא שם.
-
9:13 - 9:15הייתי שם ארבע וחצי, כמעט חמש שנים.
-
9:15 - 9:20והציונים שלי לא היו טובים במיוחד,
-
9:20 - 9:23וחוויתי מדי פעם קשיים עם ההנהלה.
-
9:23 - 9:26אז הם אמרו, "אבל הוא כל כך מצליח ב- ROTC.
-
9:26 - 9:29תראו, הוא מקבל שם "מעולה" אבל לא בשום מקום אחר."
-
9:29 - 9:33אז הם אמרו, "בואו וניקח את ציוני ה- ROTC שלו
-
9:33 - 9:37ונגלגל אותן לתוך ממוצע הציונים הכולל שלו ונראה מה קורה."
-
9:37 - 9:43והם עשו זאת וזה העלה אותי ל-2.0. (צחוק)
-
9:43 - 9:47כן. (צחוק) (מחיאות כפיים)
-
9:47 - 9:50אמרו לי: "זה מספיק טוב לעבודה ממשלתית.
-
9:50 - 9:54תנו אותו לצבא. לעולם לא נראה אותו שוב. לעולם לא נראה אותו שוב."
-
9:54 - 9:56אז שלחו אותי לצבא,
-
9:56 - 9:59והפלא ופלא, שנים רבות לאחר מכן ,
-
9:59 - 10:04אני נחשב לאחד הבנים הגדולים של מכללת העיר ניו יורק בכל הזמנים. (צחוק)
-
10:04 - 10:07לכן, אני אומר לאנשים צעירים בכל מקום,
-
10:07 - 10:11זה בכלל לא היכן שאתה מתחיל בחיים, זה מה שאתה עושה עם החיים
-
10:11 - 10:15שקובע להיכן אתה מגיע בחיים בסופו של דבר,
-
10:15 - 10:17והתברכת לחיות במדינה,
-
10:17 - 10:20שבכל מקום בו אתה מתחיל, נפתחות בפניכם הזדמנויות
-
10:20 - 10:23כל עוד אתה מאמין בעצמך,
-
10:23 - 10:26אתה מאמין בחברה ובמדינה,
-
10:26 - 10:30ואתה מאמין שאתה יכול לשפר את עצמך
-
10:30 - 10:32ולחנך את עצמך במהלך הדרך.
-
10:32 - 10:34וזה המפתח להצלחה.
-
10:34 - 10:38אבל הוא מתחיל עם המתנה של התחלה טובה.
-
10:38 - 10:40אם איננו מעניקים מתנה זו לכל אחד ואחד הילדים שלנו,
-
10:40 - 10:44אם אנו לא משקיעים בהם בגיל המוקדם ביותר,
-
10:44 - 10:46אנחנו עומדים להיתקל בקשיים.
-
10:46 - 10:51זו הסיבה שיש אצלנו שיעור נשירה של בערך 25 אחוז ככלל
-
10:51 - 10:53וכמעט 50 אחוז מאוכלוסית המיעוטים שלנו
-
10:53 - 10:57המתגוררים באזורים מעוטי הכנסה,
-
10:57 - 11:00משום שהם לא מקבלים את מתנת ההתחלה הטובה.
-
11:00 - 11:04התרומה שקיבלתי של התחלה טובה היתה לא רק העובדה שגדלתי במשפחה נחמדה,
-
11:04 - 11:07משפחה טובה, אבל היתה לי משפחה שאמרה לי,
-
11:07 - 11:11"עכשיו תקשיב, הגענו למדינה זו בסירות בננה
-
11:11 - 11:15ב- 1920, ו-1924.
-
11:15 - 11:19עבדנו יום יום כמו חמורים בתעשיית הטקסטיל.
-
11:19 - 11:22אנחנו לא עושים זאת כדי שתוכל לדחוף משהו לתוך האף שלך
-
11:22 - 11:27או שתסתבך. ואל תחשוב אפילו על נשירה."
-
11:27 - 11:30אם אי פעם הייתי חוזר הביתה ואומר למהגרים האלה
-
11:30 - 11:32ש"אתם יודעים, נמאס לי מבית הספר, ואני נושר"
-
11:32 - 11:35הם היו אומרים, "אנחנו מעיפים אותך. נמצא לנו ילד אחר."
-
11:35 - 11:41(צחוק)
-
11:41 - 11:44היו להם ציפיות מכל הבני דודים
-
11:44 - 11:47והמשפחה המורחבת של המהגרים שחיו בדרום ברונקס,
-
11:47 - 11:50אבל היו להם יותר מסתם ציפיות מאתנו
-
11:50 - 11:54הם תקעו בתוך ליבנו כמו פגיון
-
11:54 - 11:59תחושת בושה: "אל לך לבייש את המשפחה הזו."
-
11:59 - 12:01לפעמים הייתי נכנס לצרות,
-
12:01 - 12:03וההורים שלי היו מגיעים הביתה,
-
12:03 - 12:06והייתי בחדר שלי מחכה למה שעומד לקרות,
-
12:06 - 12:08והייתי יושב שם ואומר לעצמי, "טוב, הביטו,
-
12:08 - 12:13קחו את החגורה והכו אותי, אבל, אלוהים, אל תכניסו לי שוב את הקטע של ה"בושה-המשפחתית.""
-
12:13 - 12:16זה הרס אותי כאשר אמא שלי עשתה לי את זה .
-
12:16 - 12:18והיתה לי גם רשת קשרי משפחה מורחבת זו.
-
12:18 - 12:21ילדים זקוקים לרשת מורחבת. ילדים צריכים להיות חלק משבט,
-
12:21 - 12:23ממשפחה, מקהילה.
-
12:23 - 12:27במקרה שלי אלו היו הדודות שחיו בכל בנייני השיכונים האלה.
-
12:27 - 12:29אני לא יודע כמה מכם הם תושבי ניו יורק,
-
12:29 - 12:31אבל היו בנייני שיכונים,
-
12:31 - 12:34והנשים האלו היו תמיד תלויות מאחד החלונות,
-
12:34 - 12:36נשענות על כרית.
-
12:36 - 12:39הן מעולם לא עזבו. (צחוק)
-
12:39 - 12:42אני, בחיי, גדלתי כשאני הולך ברחובות אלה,
-
12:42 - 12:43והן תמיד היו שם.
-
12:43 - 12:46הן מעולם לא הלכו לשירותים. הן מעולם לא בישלו. (צחוק)
-
12:46 - 12:49הן מעולם לא עשו שום דבר.
-
12:49 - 12:51אבל מה שהן עשו היה לשמור שאנחנו פועלים נכון.
-
12:51 - 12:54הן דאגו שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים.
-
12:54 - 12:56ולא היה אכפת להן
-
12:56 - 13:01אם תגדל להיות רופא או עורך דין או גנרל,
-
13:01 - 13:04הן מעולם לא ציפו לגנרלים במשפחה,
-
13:04 - 13:07כל עוד שקבלת השכלה ולאחר מכן קבלת עבודה.
-
13:07 - 13:09"אל תספרו לנו על כל הדברים האלה של הגשמה עצמית .
-
13:09 - 13:12אתה מקבל עבודה, ויוצא מהבית.
-
13:12 - 13:15אין לנו זמן לבזבז על זה.
-
13:15 - 13:18ולאחר מכן אתם יכולים לתמוך בנו. זהו התפקיד שלכם.."
-
13:18 - 13:24ולכן, זה כה חיוני, שנכניס סוג זה של תרבות
-
13:24 - 13:28חזרה למשפחות שלנו, לכל המשפחות.
-
13:28 - 13:31וזה כל כך חשוב כשכולכם כאן היום
-
13:31 - 13:34שהנכם אנשים שמצליחים,
-
13:34 - 13:39ואני בטוח שיש לכם משפחות נפלאות, ילדים ונכדים,
-
13:39 - 13:40זה אינו מספיק. עליכם להושיט יד אחורנית
-
13:40 - 13:43ולמצוא ילדים כמו מר קרוז
-
13:43 - 13:46שיכולים להצליח, אם תתנו להם את סדר ומבנה,
-
13:46 - 13:48אם תושיטו יד ותעזרו, אם תדריכו,
-
13:48 - 13:51אם תשקיעו במועדוני נוער לבנים ובנות,
-
13:51 - 13:53אם תעבדו עם מערכת בית הספר שלכם,
-
13:53 - 13:54וודאו שזוהי המערכת הבית ספרית הטובה ביותר,
-
13:54 - 13:59ולא רק בבית הספר של הילד שלכם, אבל בבית הספר באפטאון, בהארלם,
-
13:59 - 14:02לא רק בדאונטאון מונטסורי שבצד המערבי.
-
14:02 - 14:06כל אחד מאיתנו חייב שתהיה לו מחויבות לעשות את זה.
-
14:06 - 14:08ואנו לא רק משקיעים בילדים.
-
14:08 - 14:10אנו משקיעים בעתיד שלנו.
-
14:10 - 14:13אנחנו הולכים להיות מדינת מיעוט-רוב
-
14:13 - 14:15בעוד שנות דור אחד.
-
14:15 - 14:19אלה שאנו קוראים להם מיעוטים עכשיו הולכים להיות הרוב.
-
14:19 - 14:21ועלינו לוודא שהם מוכנים להיות הרוב.
-
14:21 - 14:23עלינו לוודא שהם מוכנים להיות המנהיגים
-
14:23 - 14:26של מדינה נהדרת זו שלנו,
-
14:26 - 14:30מדינה שהיא לא כמו שום מדינה אחרת,
-
14:30 - 14:32מדינה שמדהימה אותי בכל יום,
-
14:32 - 14:34מדינה מפולגת. אנו תמיד מתווכחים זה עם זה.
-
14:34 - 14:37זהו האופן שבו המערכת אמורה לעבוד.
-
14:37 - 14:41זו היא מדינה של ניגודים כאלה, אבל זו אומה שבאומות.
-
14:41 - 14:45אנחנו נוגעים בכל אומה. כל אומה נוגעת בנו.
-
14:45 - 14:46אנחנו אומה של מהגרים.
-
14:46 - 14:50לכן אנחנו צריכים מדיניות הגירה איתנה.
-
14:50 - 14:53זה מגוחך לא לקיים מדיניות הגירה איתנה
-
14:53 - 14:56לקבל בברכה את אלה שרוצים לבוא לכאן ולהיות חלק מהאומה הגדולה הזו,
-
14:56 - 14:58או שאנחנו יכולים לשלוח אותם חזרה הביתה עם חינוך
-
14:58 - 15:01כדי שייסיעו לאנשים שלהם להיחלץ ממעגל העוני.
-
15:01 - 15:05אחד הסיפורים הנפלאים שאני אוהב לספר הוא על אהבתי
-
15:05 - 15:07לבוא לעיר מולדתי ניו יורק
-
15:07 - 15:08ולצעוד במעלה פארק אבניו ביום יפה
-
15:08 - 15:11כשאני מתפעל מהכל, ורואה את כל האנשים שעוברים ברחוב
-
15:11 - 15:12מכל רחבי העולם.
-
15:12 - 15:16אבל מה שאני תמיד חייב לעשות הוא לעצור באחת הפינות
-
15:16 - 15:19ולקנות נקניקיה חמה מעגלת רוכלים.
-
15:19 - 15:23אני חייב נקניקיה פושטית מהרחוב. (צחוק)
-
15:23 - 15:26ולא משנה איפה אני או מה אני עושה,
-
15:26 - 15:27אני חייב לעשות את זה.
-
15:27 - 15:29אני גם עשיתי את זה כשהייתי מזכיר המדינה.
-
15:29 - 15:32הייתי יוצא מהסוויטה שלי במלון וולדורף אסטוריה
-
15:32 - 15:35— (צחוק) —
-
15:35 - 15:39הייתי הולך במעלה הרחוב, והייתי מגיע לסביבת רחוב 55
-
15:39 - 15:41מחפש את המהגר עם עגלת הרוכלים.
-
15:41 - 15:43באותם ימים, היו לי חמישה שומרי ראש סביבי
-
15:43 - 15:46ושלוש ניידות של משטרת העיר ניו יורק נסעו לצדי
-
15:46 - 15:51כדי לוודא שאף אחד לא יפגע בי בזמן שאני הולך במעלה פארק אבניו. (צחוק)
-
15:51 - 15:53והייתי מזמין נקניקיה מהבחור,
-
15:53 - 15:55והוא היה מתחיל להכין אותה ולאחר מכן הוא היה מסתכל סביב
-
15:55 - 15:57על שומרי הראש וניידות המשטרה-
-
15:57 - 15:59"יש לי גרין קארד! יש לי גרין קארד!" (צחוק)
-
15:59 - 16:03"בסדר, זה בסדר."
-
16:03 - 16:06אבל עכשיו אני לבד. אני לבד.
-
16:06 - 16:08אין לי שומרי ראש, אין לי ניידות משטרה.אין לי כלום.
-
16:08 - 16:11אבל אני חייב את הנקניקייה שלי.
-
16:11 - 16:15אני עשיתי זאת רק בשבוע שעבר. זה היה ביום שלישי בערב
-
16:15 - 16:17למטה ליד קולומבוס סירקל.
-
16:17 - 16:20והסצנה חוזרת על עצמה כל כך לעיתים קרובות.
-
16:20 - 16:23אני הולך ומבקש את הנקיניקיה שלי,
-
16:23 - 16:26הבחור מכין אותה, וכשהוא מסיים,
-
16:26 - 16:28הוא אומר, "אני מכיר אותך. אני רואה אותך בטלוויזיה.
-
16:28 - 16:30אתה, כן, אתה הגנרל פאואל. "
-
16:30 - 16:33כן, כן." "הו..."
-
16:33 - 16:34אני נותן לו את הכסף.
-
16:34 - 16:39"לא, המפקד. אתה לא יכול לשלם לי. כבר שילמו לי.
-
16:39 - 16:43אמריקה שילמה לי. אני לעולם לא שוכח מאיפה באתי.
-
16:43 - 16:46אבל עכשיו אני אמריקאי. אדוני, תודה."
-
16:46 - 16:48אני מקבל את הנדיבות, וממשיך במעלה הרחוב,
-
16:48 - 16:51וזה מציף אותי, אלוהים,
-
16:51 - 16:55מדובר באותה מדינה שקיבלה בברכה את ההורים שלי באותו אופן לפני 90 שנה.
-
16:55 - 16:57אז אנחנו עדיין מדינה נהדרת,
-
16:57 - 17:00אבל אנחנו מוזנים מאנשים צעירים שמגיעים
-
17:00 - 17:03מכל ארצות העולם,
-
17:03 - 17:06וזו היא חובתנו כאזרחים שתורמים
-
17:06 - 17:08לארץ נהדרת זו שלנו
-
17:08 - 17:11לוודא שאף ילד לא יישאר מאחור.
-
17:11 - 17:13תודה רבה.
-
17:13 - 17:25(מחיאות כפיים)
- Title:
- קולין פאואל: ילדים זקוקים למבנה.
- Speaker:
- Colin Powell
- Description:
-
more » « less
כיצד אתם יכולים לעזור לילדים לזכות בהתחלה טובה? בשיחה לבבית ואישית זו, קולין פאואל, מזכיר מדינת ארה"ב לשעבר, מבקש מהורים, חברים וקרובים לתמוך בילדים מינקותם,לפני גן הילדים, באמצעות קהלתיות ותחושת אחריות חזקה. (צולם ב-TEDxMidAtlantic)
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:46
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
eva green accepted Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
|
eva green edited Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
|
eva green edited Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
|
eva green declined Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
|
Zeeva Livshitz edited Hebrew subtitles for Kids need structure | |
|
|
eva green declined Hebrew subtitles for Kids need structure |