-
אז כבר עשינו את המשתנה הסופר מגניב הזה בשביל העין של ווינסטון (eyeSize), מה שמאוד עזר מכיוון שזה חוסך המון הקלדה כשאנחנו רוצים לשנות את גודל העיניים של ווינסטון.
-
זכרו שלפני כן היינו צריכים לכתוב את אותו המספר ארבע פעמים, מתי שרצינו לשנות את העיניים שלו.
-
אבל האם אנחנו יכולים להשתמש במשתנים על מנת להחליף מספרים שהם לא כולם אותו הדבר?
-
מה אם היינו רוצים להזיז את ווינסטון טיפה?
-
היינו צריכים לשנות את כל קוארדינאטות ה-X, אבל לא כולן אותו הדבר, אז אני לא יכולה פשוט להחליף את כולן עם אותו המשתנה.
-
אבל חכו! ברגע שאני אקצה מספר למשתנה, אני יכול להשתמש במשתנה הזה בדיוק כאילו הוא היה המספר הזה.
-
מה שאומר, שאני יכולה להשתמש במשתנים בביטויים מתמטיים.
-
אז מה תגידו על זה, בואו נעשה משתנה עבור נקודת ה-x של ווינסטון.
-
בואו נקרא לזה, "var x"
-
די פשוט. אוקיי, עכשיו בואו ניתן לו את הערך של קוארדינאטת ה-x של הפרצוף של ווינסטון
-
אז הפרצוף שלו צוייר בקוארדינאטת X של 200.
-
אז אני נאמר ש-X מקבל 200 (;var x = 200)
-
עכשיו אני יכולה ל החליף את המספר הזה עם המשתנה החדש שלי ״x״. וכשאני אשנה את הערך של X הוא יזיז את הפרצוף של ווינסטון.
-
אבל לא את האוזניים שלו או את הפה שלו.
-
בשביל לתקן את זה, אנחנו הולכים להגדיר את המיקום של העיניים והאף שלו, ביחס למיקום של הפרצוף.
-
אז קוארדינאטות ה-"x" הולכות להיות המרכז של כל שאר האליפסות, אז הפרצוף שלו צוייר ב....
-
ב-200, ועכשיו בואו נעשה את העין השמאלית שלו קודם, כך שהאליפסה הזו היא העין השמאלית שלו, ועכשיו אנחנו יכולים לראות שהיא מצויירת ב-150.
-
אז כאן זה 150.
-
ואני יודעת ש-150 זה 50 פחות מ-200.
-
אז העין השמאלית שלו צריכה להיות איפה שהפרצוף שלו נמצא, פחות 50.
-
אז זה הולך להיות ״x״, שזה המיקום של הפנים, פחות 50.
-
ועכשיו אם אני אשנה את הערך של קוארדינאטה "x", העין שלו תזוז יחד עם הפנים.
-
בואו נעשה את השאר.
-
אז העין הימנית שלו מצויירת ב-300, אני יכולה לראות, אז כאן זה 300.
-
ואני יודעת ש-300 זה 100 יותר מ-200.
-
אם כך העין הימנית שלו תהיה איפה שהפרצוף ועוד 100.
-
שזה (x + 100)
-
עכשיו אנחנו פשוט נגדיר את הפה, שהוא צוייר ב-250.
-
שזה פה, יש לנו 250, ו-250 זה 200 ועוד 50.
-
אז זה הולך להיות איפה שהפרצוף ועוד 50 - (x + 50)
-
עכשיו אני הולכת להיפטר מהקשקושים האלו. מתי שאני אשנה את הערך של "x" זה מזיז את כל הפרצוף!
-
לפני שאתם יכולים ללכת, כדאי שתדעו עוד כמה דברים על משתנים.
-
ברגע שאתם יוצרים משתנה (var x)
-
אתם יכולים להכניס לו ערך כמה פעמים שתרצו.
-
אז אחרי שאתם נותנים ל-"x" את הערך 198, תוכלו להגיד ש-"x" מקבל 300 או "x" מקבל 150.
-
מאותו רגע והלאה המחשב ייתייחס ל-"x" בתור הערך האחרון שנתנו לו.
-
במקרה הזה, 150.
-
אבל אתם צריכים להדפיס את המילה var רק פעם אחת.
-
אם כאן הקלדתי (;var x = 150) במקום, זה היה מייצר משתנה חדש בשם "x".
-
לגמרי היה הורס את המשתנה הקודם "x" בתהליך, כך שכל המשתנים האלו היו הולכים לערימת הזבל.
-
ולאחר מכן המחשב היה משתמש רק במשתנה החדש.
-
לפעמים אתם יכולים לעשות דבר כזה מבלי שדברים נוראיים ייקרו, אבל אנחנו ממש לא היינו מייעצים לעשות את זה.
-
לעכשיו אני רק הולכת לעשות את זה פעם אחת (var x = 150).
-
ועכשיו אני יכולה להזיז בנוחות את ווינסטון בכל המסך, אז אני יכולה לדבר על הנקודה הבאה שלי.
-
אז מתי שיש לנו משתנה שווה משהו, המשתנה הזה יושב במקום בטוח.
-
למעשה, מצד שמאל של סימן השווה זה המקום היחיד שמשתנה יכול להרגיש בו כמו עצמו
-
מכיוון שזה המקום היחידי שהמחשב מסתכל עליו בתור משתנה.
-
בכל מקום אחר, המחשב רק מעמיד פנים שזה ערך.
-
אפילו אם אנחנו עושים משהו כזה var x = 10
-
ואז עושים x = x. ואוו, מבלבל.
-
בצד שמאל, יש לנו את x, שהוא משתנה חופשי ומאושר, אחד שיכול לגדול, שיכול להשתנות!
-
אבל בצד שמאל, זה רק 10.
-
כל כך עצוב :( אבל זה אומר שאנחנו יכולים לעשות דברים ממש מועילים כמו זה.
-
אני יכולה להגיד ש-x מקבלת x + 1
(x = x + 1)
-
אז בצד שמאל יש לנו את המשתנה שלנו במקום שקט ובטוח, ומצד ימין יש לנו משתנה שבאופן בסיסי הוא רק מספר.
-
זה רק 10.
-
אז אנחנו יכולים להחליף את זה עם x מקבל עשר ועוד 1
-
מה שבסך הכל אומר ש-x מקבל 11.
-
אז כל השורה הזו בסך הכל אומרת ש-x מקבל 11, כך שמעתה והלאה הערך של x הוא 11.
-
בואו נראה מה קורה אם אנחנו מביאים עוד משתנה לתוך המשוואה.
-
אנחנו הולכים להגיד ש-x מקבל 10
(;var x = 10)
-
var y מקבל 20
(var y = 20)
-
x מקבל את y
(x = y;)
-
ו-y מקבל 7
(y = 7)
-
אוקיי, ומה שאני רוצה לדעת, זה מה הערך של x?
-
בואו ננסה להבין את זה
-
אז בסימן הזה כאן אנחנו יוצרים משתנה x, ונותנים לו את הערך 10.
-
כך שהערך של x הוא 10
-
ובסימן הזה אנחנו יוצרים משתנה חדש y ונותנים לו את הערך 20.
-
אז אנחנו לא עושים בינתיים כלום עם x, כך שהערך של x הוא עדיין 10.
-
וכאן אנחנו אומרים ש-x מקבל את y.
זה די מבלבל, אבל אם חושבים על זה
-
אנחנו יודעים שרק אחד מהמשתנים האלו נמצא בצד הבטוח והמאושר שלו (צד שמאל).
-
והמשתנה השני שנמצא בצד ימין, מתייחסים אליו בתור מספר.
-
אז בעצם אנחנו יכולים להחליף בראש את "y" עם הערך שלו 29, ואנחנו יודעים שהסימן בעצם אומר
-
ש-x מקבל 20.
אז הערך של "x" כאן הוא 20!
-
אז כאן יש לנו את "y" במקום הבטוח והמאושר שלו, אז זה לא כזה מבלבל
-
בגלל שבסך הכל יש לנו מספר בצד השני.
-
השאלה הגדולה היא, מתי שאני משנה את הערך של "y" כאן, האם זה משנה את הערך של "x" כאן למעלה?
-
התשובה היא לא!
-
אתם חייבים לזכור שכאן למעלה, "y" מקבל יחס כמו של מספר
-
המחשב הולך להתעלם לגמרי מהעובדה שזה משתנה, ייתעלם מהעובדה שהוא יכול להשתנות
-
והוא פשוט הולך להגיד ״או, y, מה שאתה בעצם מתכוון אליו זה 20״.
-
אז כאן, אנחנו פשוט נותנים ערך מספרי ל-"x", אנחנו לא נותנים משתנה למשתנה, אנחנו פשוט נותנים את הערך של ״y״, שהוא 20.
-
וזה אומר שהערך של "x" נשאר 20, אפילו לאחר ששינינו את הערך של ה-"y" הזה מהשורה האחרונה.
-
פו! הבנתם את זה?
עכשיו אתם מומחי על במשתנים, מזל טוב!
